10 ימים לפני הבחירות בבריטניה – ותמונת המצב מעולם לא היתה פחות ברורה. בריטניה אינה רגילה לקואליציות אלא לרוב אבסולוטי של מפלגה אחת. הסיכוי שזה יקרה כרגע עומד על 0.3%. יתרה מכך – סיכוי סביר שהמנצח יצטרך להקים קואליציה עם יותר מעוד מפלגה אחת, דבר כמעט בלתי נתפס בפוליטיקה הבריטית.

וכדי לסבך יותר את העניינים, אפילו הכרעה לא נראית באופק. המסורת בבריטניה היא שהמפלגה הגדולה ביותר היא זו שתרכיב את הקואליציה (אם לא זכתה ברוב אבסולוטי). ברוב הסקרים הטוריז והלייבור נעים בין 270 ל-280 מושבים כל אחת (מתוך 650 בסך הכל) – בלי שום יכולת לדעת מי תהיה גדולה יותר, ובלי שום פער משמעותי שהופך את שאלת המנצח למובנת מאליה.

הסטטוס קוו הזה נשמר כבר כמה שבועות. יכול להיות שמשהו חריג עוד יקרה. יכול להיות שהסקרים טועים. אבל זה המצב לעת עתה.

כל האופציות בבחירות האלה והסיכוי להתממשותן, לפי פיננשל טיימס.

מקור: פיננשל טיימס

השמרנים

הטקטיקה של הטוריז בבחירות האלו היתה ברורה עד לפני שבועיים: כיוון שהממשלה בראשותם קיבלה כלכלה במשבר והעבירה אותה לצמיחה, וכיוון שמנהיג הלייבור, אד מיליבנד, לא נתפס כמי שיכול לכהן כראש ממשלה, כל מה שהשמרנים צריכים לעשות הוא לא לעשות כלום. להימנע מעימות, לא להציג שום נושא במחלוקת, רק להמשיך לנופף בנתונים הכלכליים ולעשות קמפיין שלילי נגד מיליבנד. ראש הממשלה דיוויד קמרון סירב להשתתף בעימות ישיר מול מיליבנד, והשתתף רק בעימות טלוויזיוני אחד עם כל מנהיגי המפלגות.

אבל הטקטיקה הזו נכשלה בינתיים. עובדה: הטוריז לא פרצו קדימה ואין להם יתרון מובהק בסקרים. לכך יכולות להיות שתי סיבות אפשריות: ראשית, עניין הכלכלה: בריטניה אמנם צומחת יותר מכל חברותיה באירופה, אבל יש יסוד סביר להניח שכמו שאומרים אצלנו, "פירות הצמיחה לא חילחלו". כלומר – מצבם של שני העשירונים העליונים השתפר, אבל כל השאר לא רואים שום שינוי ולכן חלקם ערקו לשורות הלייבור.

הסיבה השניה היא מיליבנד עצמו. זה לא שהוא הפך לווינסטון צ'רצ'יל, אבל הוא הצליח לעבור את הבחירות האלה עם מעט מאוד טעויות. תדמיתו השתפרה וההתקפות עליו חזרו כבומרנג: חלק גדול מהציבור חושב שהתקשורת לא נוהגת בו באופן הגון.

הלייבור והמפלגה הסקוטית הלאומית

ניקולה סטרוג'ן. כל הדרך לעצמאות סקוטית

לפני הבחירות ההנחה היתה שהכוח המשמעותי ביותר יהיה UKIP, המפלגה שתומכת ביציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ונוגסת בשיעורי התמיכה בשמרנים. אבל UKIP יצליחו לזכות בלא יותר מארבעה מושבים. הכוכבת הבלתי מעורערת של הבחירות האלו היא המפלגה הסקוטית הלאומית (SNP), ואם נהיה מדוייקים יותר – המנהיגה החדשה שלה ניקולה סטורג'ן.

סטורג'ן דפקה הופעות מצויינות בעימותים הטלוויזיוניים ומובילה את ה-SNP להישג מטורף: על פי הסקרים הם צפויים לזכות ב-40-50 מ-59 המושבים של סקוטלנד בפרלמנט. כמעט כולם על חשבון הלייבור.

קודם כל, לו ללייבור היו פתאום עוד 30 מושבים מסקוטלנד (כמו בבחירות הקודמות), העסק היה מוכרע – עם מעל 300 מושבים היה ברור מי  ניצח בבחירות. אבל העסק מסובך אפילו יותר. ה-SNP תומכת  בעצמאות סקוטלנד. כשסטורג'ן דיברה באחד הכינוסים, היא אמרה "המפלגה הסקוטית הלאומית תומכת בעצמאות". דבריה הופרעו על ידי מחיאות כפיים סוערות, ורק אז היא סיימה את המשפט: "אבל הבחירות האלה אינן על עצמאות".

כל זה הופך אותה לשותפה קואליציונית מאוד בעייתית. סטורג'ן הודיעה כי היא מוכנה לבלוק חוסם עם מיליבנד שימנע מקמרון לזכות בבחירות. אבל מיליבנד, בניסיון למשוך קולות של סקוטים, הודיע שלא יקים קואליציה עם ה-SNP והצבעה עבורם תחזיר למעשה את קמרון לדאונינג 10. הטוריז בונים על כך שהפחד מה-SNP יגרום למצביעים אנגלים לערוק מהלייבור ולתמוך בהם. וכדי להוסיף עוד שמן למדורה – ניק קלג, מנהיג הליברל דמוקרטס, שישבו בקואליציה עם הטוריז עכשיו 5 שנים, הודיע כי לא יישב בקואליציה לא עם ה-SNP ולא עם UKIP.

בדרך למבוי סתום?

תחזית הבחירות של הגרדיאן, 26.4

מקור: גרדיאן

אז מה בעצם יכול לקרות? אם אחת המפלגות תקבל מעל 300 מושבים – הבחירות יוכרעו. המסורת הבריטית תוביל לכך שהמפלגה הגדולה ביותר תשלוט, גם אם זו תהיה ממשלת מיעוט שלא מקימה קואליציה וחיה "מהצבעה להצבעה".

אבל במצב של 270-280 מושבים, הלגיטימיות תהיה קטנה יותר, הסיכוי ליפול בהצבעות גדול יותר, והתלות במפלגות קטנות, חלקן כאלו שלא נספרות כרגע (כמו המפלגות הלוקאליות בוויילס וצפון אירלנד), תהיה גדולה.

ישנו גם תסריט אחד בעייתי במיוחד: אם לטוריז יהיו מעט יותר מושבים מללייבור, אבל ללייבור ול-SNP יהיה גוש חוסם. ה-SNP לעולם לא יתמכו בממשלה שמרנית. הם יוכלו לסכל ממשלה כזו יחד עם הלייבור ואז שרביט הקמת הממשלה יעבור למיליבנד. מצב שבו המפלגה הגדולה ביותר אינה שולטת הוא, למיטב ידיעתי, חסר תקדים בבריטניה. מיליבנד יצטרך להחליט אם הוא זוכה בשלטון בצורה כזו ועוד משתף פעולה עם מי שרוצים לפרק את בריטניה. לא בטוח שזה מתכון ליציבות והצלחה פוליטית בת קיימא או להמשך הקריירה הפוליטית שלו. מצד שני, כישלון בבחירות והוא כמעט בוודאות מודח מתפקידו.