תושבי איי הברזל והוויקינגים

חזרתם של איי הברזל לעלילה בסדרה היא הזדמנות טובה להזכיר את אחד מההקשרים ההיסטוריים הידועים יותר של משחקי הכס: הקשר שבין הוויקינגים לתושבי האיים.

עד המאה השמינית, הקשר של אירופה עם סקנדינביה היה קלוש למדי. אבל במאות השמינית והתשיעית הפכו הוויקינגים לאימת אירופה. שליטתם בים היתה מוחלטת. הם נהגו לשוט במעלה הנהר, בניגוד לזרם, ולתקוף ערים וכפרים.

כמו תושבי הברזל הם השתמשו ב"לונג שיפס". דתם הפגאנית היתה שונה מהנצרות באותה מידה שהאמונה באל הטובע שונה מזו שב"שבעה", אם כי האלים, הפנתיאון ומאפייני הדת שונים לחלוטין. הוויקינגים נחשבים כיום כחברה שהיתה שיוונית מדינה מגדרית. יתכן והדימוי הזה מוגזם, אבל הם היו יותר שיוויוניים מאירופה הנוצרית. בכל מקרה, אשה, אחותו של ת'יאון, מבוססת על דמותן של נשים לוחמות מהמיתולוגיה הנורדית, המפורסמת שבהם היא לגרתה.

כמו איי הברזל, בתחילת המאה התשיעית הוויקינגים התעניינו בפשיטה וביזה (וכמובן באונס הנלווה אליו). אבל בניגוד לאיי הברזל הם היו סוחרים. וככאלו, הם בסופו של דבר ראו הזדמנויות גם בכיבוש ובמיוחד בהתיישבות. ערים לא מעטות באירופה הוקמו על ידי הוויקינגים, כמו דבלין למשל. נורמנדי בצפון צרפת נולדה כמושבה ויקינגית. מלך פרנקיה המערבית, קרל השלישי, העניק את השטח ב-911 לרולו הוויקינג, שפשט על פריז, בתמורה להפסקת ההתקפות. ויליאם הכובש, שכבש את אנגליה ב-1066, הוא צאצאו. עוד נשוב אליו בפוסט הבא.

אחד משיאי ההישגים היא ממלכתו של קנוט הגדול, שהצליח לתקופה קצרה לשלוט בדנמרק, נורבגיה וכל אנגליה, כפי שניתן לראות במפה.

ממלכות של קנוט הגדול ב-1035

בחירות בימי הביניים

תושבי איי הברזל מקיימים את הקינגסמוט – הליך שבסופו נקבע, באמצעות בחירות, המלך הבא של איי הברזל. ראשית, זהו הליך שמזכיר מאוד בחירת שליטים, ארל, בקרב הנורדים, הם הוויקינגים. אבל הנורדים לא היו היחידים שהשתמשו בבחירות.

באירופה של ימי הביניים היו לא מעט הליכים פוליטיים שכללו בחירות. הפרנקים, למשל, הדיחו את מלכם קרל השמן ובחרו תחתיו את הדוכס אודו. מלכי גרמניה והקיסרים של האימפריה הרומית הקדושה, נבחרו רובם בידי "נסיכים בוחרים" שבאו מהדוכסויות, הממלכות והנסיכויות שבתוך האימפריה, כמו בוואריה ובוהמיה. אלו, כמובן, לא היו בחירות חופשיות כפי שאנו מכירים זאת היום. זו היתה יותר אריסטוקרטיה בוחרת, מדמוקרטיה.

תיאטרון בימי הביניים והרנסאנס

קומדיה דל ארטה

ההצגה שבה צופה ארייה, כשעליה לרצוח את השחקנית הראשית, היא שימוש מעניין ויוצא דופן של "משחקי הכס" בתיאטרון. ראשית, יש לכך הקבלה היסטורית מובהקת. התיאטרון היה פופולרי מאוד ברנסנס וההצגה במשחקי הכס מזכירה מאוד את הקומדיה דל ארטה – תיאטרון נודד שעבר מעיר לעיר ולרוב הציג קומדיות עם דמויות קבועות, כשהמפורסם שבהם הוא המשרת ארלקינו. החידוש היה שהשחקנים בתיאטרון עבדו במשחק למחייתם. זו למעשה תחילתו המודרנית של המקצוע "שחקן".

אבל יתרה מכך – התיאטרון בבראבוס מציג אירוע היסטורי עכשווי, וגם זה די מדוייק היסטורית. בעולם ללא דפוס ושבו מעטים יודעים לקרוא ולכתוב, הצגה היא דרך מצויינת להעביר מסרים להמונים. התיאטרון היה למעשה כלי אינדוקטרינציה (וזה נכון גם ליוון העתיקה). בתחילת האלף השני השתמשו בתיאטרון באירופה ככלי להטמעת הדת. הצגות המחיזו אירועים מהברית החדשה, מהתנ"ך ומסיפורי הקדושים.

אבל כשמלכים החלו להתנתק מאחיזת הכנסיה, הם השתמשו בתיאטרון כדי להעניק צידוק וביסוס לשלטונם. כך נולד המחזה ההיסטורי, ולא במקרה הוא צמח באנגליה של הנרי השמיני, שהתנתק מהכנסיה הקתולית. בבראבוס אנו רואים דוגמא לאינדוקטרינציה, כיוון שאנו יודעים שהעלילה שמועלית על הבמה שונה מכפי שהדברים התרחשו באמת. אבל בהיסטוריה איננו יודעים "את האמת", רק את הסיפור הכי אמין.

מייצגו המובהק ביותר של התיאטרון ההיסטורי הוא כמובן ויליאם שייקספיר עם מחזות כמו ריצ'רד השלישי. וגם כאן "משחקי הכס" מפתיעה ברפרנס – היא מעלה מחזה בתוך הסדרה, מהלך הדומה ל"מחזה בתוך מחזה" של שייקספיר ב"המלט". המלט השתמש בכך כדי לראות כיצד יגיב דודו, בו הוא חשד שרצח את אביו. במשחקי הכס המחזה נועד לחשוף את חולשתה של ארייה- שאיננה מסוגלת לרצוח את השחקנית.

המתים המהלכים וההתחממות הגלובלית

ורק הערה לסיום – בבלוג בשנה שעברה ציינתי מאמר בווקס שקשר בין המתים המהלכים להתחממות הגלובלית. העונה הזו הפכה את הקשר הזה לכמעט ודאי. אנו מגלים שילדי היער הם אלו שבראו את המתים המהלכים כדי להילחם באנדלים. ילדי היער הם למעשה הטבע הנוקם באדם על ההתפשטות הבלתי בת קיימא שלו.