"קרב הממזרים" הוא הפרק הכי טוב העונה במשחקי הכס. קו העלילה אמנם אינו מפתיע, ויכולנו לנחש מראש את תוצאות הקרב (כולל ליטל פינגר כגלגל ההצלה שמגיע ברגע האחרון), אבל הוא מכפר על כך בבימוי מופתי, עוצר נשימה, במיוחד בסצינת ה"כמעט-מוות-בחניקה" של ג'ון סנואו. והוא מכפא על כך בעוד מובן: ערימה של קישורים היסטוריים מרתקים, שמצדיקים פוסט על הקרב עצמו בלבד.

ממזרים מלכים

ויליאם הכובש. המלך הממזר היחיד, והאחרון אי פעם שכבש את אנגליה

ממזרים הם תופעה נפוצה בקרב בתי המלוכה בכל העולם ולאורך ההיסטוריה. מלכים שכבו עם נשים רבות מסיבה אחת פשוטה – כיוון שהם היו יכולים. למלך אנגליה הנרי הראשון, למשל, היו לפחות 21 ילדים לא חוקיים. המצב לא היה שונה בקרב בתי מלוכה אחרים ברחבי אירופה. בחלק מהמקרים הממזרים הוכשרו והפכו לבנים לגיטימיים, כמו במקרה של רמזי בולטון. אגב, גם ראש ממשלת בריטניה היוצא, דיוויד קמרון, הוא צאצא של ממזר מלכותי: קמרון הוא צאצא דור שמיני של המלך וויליאם הרביעי ופילגשו דורותה ג'ורדן. אגב, קמרון הוא גם בן דוד מדרגה שמינית של בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון היוצא והמועמד המוביל להחליף את קמרון, ושניהם קרובי משפחה רחוקים מאוד של המלכה אליזבת.

מעט מאוד ממזרים הפכו למלכים. המפורסם והחשוב ביותר מהם הוא ויליאם הכובש, מלך אנגליה. ויליאם היה בנו הלא חוקי של דוכס נורמנדי, רוברט. הוא ירש את נורמנדי לאחר שאביו מת. הוא החליט להיאבק על כס המלכות באנגליה לאחר מותו ללא יורשים של אדוארד מלך אנגליה. טענתו של ויליאם לכתר היתה רופפת במיוחד, אבל כל גם טענתו של מתחרהו המרכזי, הרולד. הוא פלש לאנגליה ב-1066, הביס והרג את הרולד בקרב הייסטינגס, כבש את אנגליה והחל את שלטון הנורמנים על הממלכה. 1066 נחשבת לשנה קרדינלית בהיסטוריה של אנגליה. זו גם הפעם האחרונה שהאי נכבש מבחוץ.

מגינים וחניתות – הפלנקס היווני

במהלך הקרב מסתדרים חייליו של רמזי בצורה מאורגנת. הם משתמשים במגנים כדי לייצר חומה בצורה, שממנה בולטות רק חניתות שדוקרות את חיילי האויב. הטקטיקה הזו היא עובדה היסטורית. זו היתה השיטה שפותחה על ידי הצבא היווני ושוכללה על ידי אלכסנדר מוקדון, כך שסייעה לו לכבוש חצי מהעולם הידוע אז. השיטה הזו אומצה גם על ידי הצבא הרומאי, וסייעה לו לכבוש למעשה את העולם הידוע כולו.

כיתור: קרב קאנאי

וייס ובניוף, יוצרי הסדרה, כמו גם במאי הפרק מיגל ספו'צניק (שביים גם את פרק הקרב של ג'ון סנואו נגד הלבנים המהלכים בהארדהום בשנה שעברה) אמרו במפורש שמספר קרבות היסטוריים שימשו השראה לכתיבה ולבימוי של קרב הממזרים. החשוב מביניהם הוא קרב קאנאי במלחמות הפונים בין רומא לקרתגו ב-216 לפני הספירה.

חניבעל, המנהיג המיתולוגי של הקרתגים, הגיע לקרב הזה בעמדת נחיתות מבחינת מספר הלוחמים שעמדו לרשותו. אבל כמצביא צבאי יוצא מהכלל, הוא טמן לרומאים מלכודת. כשהם החלו לתקוף הוא נסוג מעט ופרש את כוחותיו לצדדים. הרומאים חדרו פנימה ואז כוחותיו של חניבעל הקיפו וכיתרו אותם, ממש כמו שעשו חייליו של רמזי לצבאו של ג'ון סנואו. הצבא הרומאי איבד את המשמעת ואת יכולת התנועה. 55-70 אלף רומאים נהרגו בקרב הזה, וההערכה היא כי הם היו כ-20% מהכוח הלוחם של הצבא הרומאי כולו.

גשם של חצים, ערימת גופות, חניקה: קרב אז'נקור

ספוצ'ניק אמר שזו היתה ההשראה הראשונה לקרב, אולם ניסיון לביים את הפרק בדמותו היה חורג בהרבה מהתקציב. בקרב הזה, ב-1415 נלחמו האנגלים בצרפתים במסגרת מלחמת מאה השנים. האנגלים, בנחיתות מספרית מול הצרפתים, גררו את הצרפתים לנהל את הקרב באזור צר יחסית, שצימצם את יכולת התמרון של הפרשים והאבירים.

האנגלים פיתחו קשת ארוכה (לונג בואו) קטלנית במיוחד ועשו בה שימוש נרחב בקרב. בעוד הצרפתים ציפו שהאבירים וחיל הרגלים שלהם יסתערו על שורותיהם, הם הופתעו ממטר של חצים ממרחק רב מהמצופה. בלית ברירה הם שעטו קדימה אבל נתקעו מול ביצורים של יתדות עץ שבלמו את אביריהם וסוסיהם. כך הם נתקעו מקדימה מול ערימת גופות הולכת וגדלה ונדחסו מאחור על ידי כוחותיהם שלהם, שהמשיכו לשעוט קדימה בלי להבין שהם למעשה מוחצים את חבריהם אל מותם. רבים מהם מתו בחניקה.

וייס ובניוף ציינו שגם קרבות במלחמת האזרחים האמריקאית שימשו השראה לערימת הגופות.

המושיע ברגע האחרון: קרב ווטרלו

קרב

זו לא הפעם הראשונה שקרב משחקי הכס מסתיים בהצלה של הרגע האחרון על ידי כוחות חיצוניים. כך הסתיים הקרב בבלקווטר (המושיע: טייווין לניסטר) והקרב של ג'ון סנואו נגד מאנס ריידר, כשהמושיע הפעם היה סטניס ברתיאון.

לכל אלו, כמו גם למהלך ההצלה של ליטל פינגר, יש תקדימים היסטוריים. המפורסם שביניהם הוא הקרב בווטרלו, בו הובס נפוליאון על ידי קואליציה של שבע מדינות. הוא נלחם מול האנגלים, שהונהגו על ידי הדוכס מוולינגטון. המושיע ברגע האחרון היה הצבא הפרוסי. הקרב הזה הביא לסופה של האימפריה הצרפתית הנפוליאונית, שכבשה כמעט את כל אירופה.