תקציר הפרקים הקודמים: משחקי הכס היא סדרה נפלאה עובר חובבי היסטוריה. ג'.ר.ר מרטין מבסס לא מעט מקווי העלילה על אירועים, אנשים ומגמות שקרו בעבר. כמעט לכל מהלך במשחקי הכס יש רפרנס היסטורי.  המטרה בבלוג הזה היא להצביע על המקור המשוער. והפעם: רציחות בני מלוכה ובני משפחה, מאבקים בין שליטים למנהיגי דת וקריסתן של אימפריות וממלכות.

 הראשון לשמו: רג'יסייד, פטריסייד, פרטריסייד

מוות לא טבעי של מלכים (רג'יסייד) ובני אצולה הוא דבר שגרתי במשחקי הכס, אבל שני הפרקים הראשונים של העונה השישית שברו שיאים. בתוך שעה וחצי נרצחים כמעט כל המנהיגים הנוכחיים, ובכל המקרים מדובר ברצח בתוך המשפחה: רוז בולטון נרצח על ידי בנו (פטריסייד), ביילום גרייג'וי נרצח על ידי אחיו יורון (פרטריסייד) ודוראן מארטל, נסיך דורן, נרצח על ידי סוג-של-גיסתו אלאריה.

רצח מלכים איננו דבר מאוד שגרתי בהיסטוריה. רצח מלכים על ידי בני משפחתם, במיוחד אחיהם או בניהם, נדיר הרבה יותר. למעשה, אין הקבלה במציאות לרצף כזה שבו כל כך הרבה שליטים נרצחים על ידי בני משפחתם בפרק זמן כה קצר. למעשה, אין אירועים משמעותיים כאלו אפילו של רצח בודד בהיסטוריה המערבית, אלא אם מרחיקים עד בבל ואשור.

מלכי תאילנד אננדה ופומיפון עם אמם. רצח או תאונה?

אבל יש שני אירועים היסטוריים מעניינים בהקשר הזה: הראשון הוא מותו של אחיו וקודמו של מלך תאילנד. אננדה, אחיו הבכור של המלך הנוכחי, פומיפון, או "ראמה התשיעי", מלך מ-1935 עד 1946, מגיל 9 עד גיל 20, אז מת בתאונת ירי מוזרה בחדר השינה שלו. גם הוא וגם אחיו יורשו היו חובבי כלי נשק. הגרסה הרשמית היא שמדובר בתאונה, אולם לא מעט חושדים שמדובר ברצח, בו היה מעורב גם אחיו, המלך הנוכחי. אגב, ראמה התשיעי, בן 88 היום, הוא המלך הוותיק בעולם, כהונתו היא בת 66 שנה (מ-1950 באופן רשמי) והוא היחיד שמונע את התואר מהמלכה המפורסמת בתבל – אליזבת השניה, מלכת אנגליה במשך 64 שנה.

האירוע השני שכדאי להזכיר הוא המרד של הנרי הצעיר, בנו של הנרי השני מלך אנגליה במאה ה-12. הנרי למעשה הוכתר במלך במקביל לאביו, על ידי אביו. כל זה לא הספיק לו ןב-1173 הוא פצח במרד נגד אביו, שנכשל. הוא מת בנסיבות הירואיות הרבה פחות – מדיזנטריה. אחיו ירש את הנרי השני – זהו ריצ'רד לב הארי המפורסם.

אבל אולי האירוע ההיסטורי הכי מעניין הוא "חוק רצח בני המשפחה" שהיה נהוג באימפריה העותומאנית. כיוון שלסולטן היו בנים רבים, כשהוא מת, אחד מהם היה יורש אותו, וכדי להבטיח יציבות היה מחסל באופן שיטתי את כל קרוביו. הוא אולי לא היה משליך אותם לכלבים כמו רמזי, אבל מהמט השלישי, לדוגמא, רצח את 27 אחיו ו-20 אחיותיו.

The Holy Roman Empire – no real central regime

למהלך העלילתי במשחקי הכס אולי אין מקבילה היסטורית, אבל הוא כן תואם תהליכים היסטוריים, גם אם התרחשו הרבה יותר לאט: ווסטרוס המאוחדת כבר פוצלה חזרה לשבע הממלכות. כעת מדובר במלחמות ירושה פנימיות כמעט בכל ממלכה – מהצפון דרך איי הברזל ועד דורן. זה עוד שלב בהתפוררות הסדר הישן. המקבילות ההיסטוריות לחיסול שיטתי של בני מלוכה יכולות להיות מלחמת השושנים באנגליה (שבוודאות שימשה השראה לסדרה) או האימפריה הרומית הקדושה – "גרמניה" של ימי הביניים.

התוצאות שונות בתכלית: ממלחמת השושנים המדממת יצאה אנגליה מאוחדת תחת בית טיודור ונכנסה לתור הזהב של הרנסנס והעת החדשה. האימפריה הרומית הקדושה היתה למעשה איחודה מחדש של אירופה תחת שלטון אחד (של קרל הגדול) לראשונה מאז רומא. אבל מותו של קרל פיצל את הממלכה לשלוש ממלכות. צרפת (פרנקיה) שמרה על שלטון מרכזי. מותם של שליטי שתי הממלכות האחרות הפך את "האימפריה הרומית הקדושה" לערב רב של נסיכויות, ממלכות קטנות וערי חופשיות שהיו קשורות באופן רופף במיוחד ל"קיסר". ההתפתחות הזו האריכה מאוד את ימי הביניים באירופה.

ומילה אחת של ביקורת: הסיבה שרצח בתוך משפחת המלוכה היא עניין נדיר היא שליותר מדי אנשים יש מה להפסיד מערעור היציבות. בכל זאת, יש לא מעט אנשים שיפסידו משהו כשהמלך מת, והסכנה למלחמת אחים גדולה מאוד. לכך זה אין זכר במשחקי הכס עד כה – הרצח של רוז בולטון, של דוראן מארטל ושל ביילון גרייג'וי עובר כרגע ללא זעזועים, כאילו אין בעלי שררה שיש להם מה להפסיד מחילופי השלטון. זה לא ממש תואם את המציאות.

השני לשמו: תאוקרטיה או דמוקרטיה?

לא רק בדורן או בצפון יש חילופי שלטון – גם בקינגס לנדינג. אבל כאן מדובר במאבק בין שלטון למוסדות הדת. טומן שבוי בידיו של הספראו העליון. אם האמונה בשבעה היא מקבילה לדת הקתולית, הרי שהספראו מקביל לאפיפיור. האם ווסטרוס הופכת לתאוקרטיה? לא בדיוק.

דוגמא לתאוקרטיה מודרנית היא איראן, בה השליט העליון הוא כהן דת. גם החאליפויות השיעיות בימי הביניים היו תאוקרטיות וגם האימפריה הביזנטית. אבל הספראו העליון אינו השליט בפועל. הוא מעניק לגיטימציה למלך, טומן, כל עוד זה פועל בהתאם לחוקי הדת. במצב שנוצר, ללא הסמכות הדתית-אלוהית, טומן לא יקבל לגיטימציה בעיני הנתינים.

זה למעשה היה המצב באירופה מאז חורבן רומא ועד העת החדשה. האפיפיור היה מעניק סמכות אלוהית לשליטים. הוא היה מכתיר את

האימפריה הרומית הקדושה ועשרות הנסיכויות שבה. דוגמא היסטורית להיעדר שלטון מרכזי

"קיסר האימפריה הרומית הקדושה". חלקים נרחבים באיטליה, שנקראו "מדינת האפיפיור" היו נתונות למרותו הישירה של הכהן הדתי. על מאבקים בין אפיפיורים למלכים כבר כתבתי בעונה שעברה.

אולי כדאי להזכיר עדיין את אלכסנדר השלישי, אפיפיור בן המאה ה-12, שנאבק בפרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ניצח בסיוע תמיכה שקיבל ממלכים רבים – וגרם לכניעתו של ברברוסה.

השלישי לשמו: קריסתה של הממלכה?

אבל הדבר המעניין ביותר בעלילה בקינגס לנדינג היא דבריו הספראו העליון לג'יימי: אתה יכול להרוג אותי, הוא אומר. אנחנו אף-אחד. המוות של כל אחד מאיתנו לא משנה דבר. אבל ביחד – ביחד אנחנו יכולים להפיל אימפריות. הספראו העליון לא דווקא מכוון לתאוקרטיה, שבה שלטון עריץ אחד מוחלף באחר, אלא למהפכה גדולה בהרבה. הוא מערער על הסדר הקיים. בעונה החמישית מספר טיריון לדיאנריס על גלגל השלטון – העובדה שהשלטון מחליף ידיים מדי כמה שנים. "אני לא מתכוונת לעלות על הגלגל", היא עונה לו." "אני מתכוונת לנפץ אותו". גם היא, ודאי בתור משחררת העבדים, כמו הספראו, מכוונת למהפכה.

ואם מביטים רגע ממעוף הציפור על קו העלילה במשחקי הכס, זה מה שרואים: ממלכה מאוחדת פוצלה לממלכות משנה, שנתונות כל אחד במלחמת אזרחים, ומאויימת על ידי 3 כוחות חיצוניים שמתכוונים לנפץ אותה: האחרים והווילדלינגס בצפון, הדרקונים ודיאנריס במזרח, והעם והדת המרכזית מבפנים.

הסדר הישן לא יחזור. השאלה היא מה יחליף אותו. יש עעוד שחקן אחד משמעותי בכל הסיפור הזה –ג'ון סנואו, אבל עליו בפוסט הבא.