הטור הזה פורסם החודש במגזין ליברל.

"זכור תמיד מי אתה, כי העולם לעולם לא ישכח זאת. הפוך את חסרונך ליתרונך".
טיריון לניסטר

המשפט הזה, שנאמר לג'ון סנואו בעונה/ספר הראשונים במסעם המשותף לחומה, ושמעטר את חשבון הטוויטר הפיקטיבי (והמומלץ, @GoT_Tyrion) של טיריון לניסטר מתמצת את מרבית הסיבות שבגללן עבור צופים וקוראים רבים, טיריון הוא הדמות האהובה בסדרה.

קל להבין את האמפתיה הראשונית כלפי טיריון. אחרי הכל, מדובר בגמד מכוער ודוחה – בספרים הרבה יותר מאשר בסדרה, עיניו אינן שוות וכל פרצופו מעוות, ודאי לאחר הקרב בבלאקווטר שבעקבותיו עמד במרכז פניו של טיריון חור במקום אף. בעולם בו הוא חי, המקבילה של אירופה בימי הביניים, אנשים האמינו כי עיוות חיצוני הוא עדות לעיוות נפשי. התוצאה היא, במקרה הטוב ניצול לרעה של חולשותיך, ובמקרה הרע – אמונה שאלוהים גמל לך כגמולך, ואם ככה אתה נראה, רק אלוהים יודע מה עשית.

מעבר לכך – טיריון שנוא על משפחתו, דחוי על ידי אביו, ומעולם לא חווה אהבה, למעט נערה אחת (טישה), שהוא גדל להאמין שגם היא היתה למעשה זונה ששירותיה נשכרו על ידי אחיו. בספרים אגב, מתברר כי טישה לא היתה זונה, מה שהופך את המצב אפילו לגרוע יותר: טייווין שונא את בנו טיריון כל כך שהוא מוכן לעמוד מאחורי הונאה נוראית שכזו.

אבל אמפתיה איננה הערכה. אנחנו אמפתיים גם כלפי הודור. אנחנו מעריכים את טיריון כיוון שהוא איננו חסר אונים. כיוון שאיננו מובס על ידי תנאי הפתיחה הקלוקלים שלו. כיוון שהוא לוקח את הקלפים שחילק לו אלוהים (בו איננו מאמין) ומפיק מהם את הטוב ביותר האפשרי. כמאמר משפט הפתיחה, זכור מי אתה: גמד, מכוער, שנוא, אבל גם בן למשפחה העשירה ביותר בווסטרוס. ובעולם של ג'ורג' ר.ר. מרטין, עשיר ומכוער עדיף אלפי מונים על עני וחתיך. וטיריון לא רק מודע לכך, אלא גם נהנה מכך. אם אהבה אין בעולם – כסף קונה את כל הזונות בממלכה.

"לאחי יש חרב, לי יש את תבונתי. כשם שחרב זקוקה לאבן משחזת, בינתי זקוקה לספרים".
טיריון לניסטר

וזכור מי אתה אומר גם שטיריון מודע לכך שהוא חכם יותר מרוב, אם לא מכל, מי שעומד מולו. התכונה הזו – שכל – היא מה שקונה אותנו במיוחד. קודם כל, אינטליגנציה היא תנאי הכרחי לחוש הומור, והשנינות לטיריון היא מה שהרוע לג'ופרי או היופי לסרסיי. היא מגדירה אותו. שנית, אנו מביטים על העולם של משחקי הכס כאילו אנו מביטים אחורה בהיסטוריה. בעולם הזה, כוח פיזי הוא תכונה קריטית לצבירת השפעה, אבל אנו יודעים – כי ההיסטוריה לימדה אותנו – שהעתיד טמון במוח. חלק גדול מקהל המעריצים של משחקי הכס הם גיקים. הם זוכרים את המכות שקיבלו בבית הספר מה"קולים" והם זוכרים מי שולט בעולם היום. עבורם, טיריון הוא ביל גייטס.

אבל אין צורך לחכות לעתיד. טיריון מפגין זאת בעצמו. הוא מתמרן את יריביו – מקייתלין סטארק, דרך סרסיי ועד סוחרי העבדים – כדי לקבל את מבוקשו. בקרב בבלאקווטר הוא מנצח בזכות שילוב של אומץ לב ותחכום, או אפילו אפשר לומר, טכנולוגיה. בקינגס לאנדינג הוא שולט ביד רמה באמצעות תמרונים פוליטיים, טקטיים ואסטרטגיים. לאורך שלוש עונות טיריון הופך לשילוב של סאן טצו, מקיאבלי ונפוליאון.

"נדיבות, לצערי, אינה מתכונותיה של משפחת לניסטר. אך אני, איכשהו, הצלחתי לאמץ מעט ממנה".
טיריון לניסטר

כל זה מסביר למה אנו מעריכים אותו, אבל זו אינה סיבה לחבב אותו. אחרי הכל, גם ולדימיר פוטין וחסן נסראללה מתוחכמים ואינטליגנטים. את טיריון אנחנו מחבבים כי בסופו של דבר, לבו נמצא במקום הנכון. העולם של משחקי הכס מחולק בגסות לשני מחנות: רעים ושורדים – ראו ערך הלניסטרים, הבולטונים או לורד פריי; וטובים, צדקנים ומתים, להלן – הגברים של משפחת סטארק.

טיריון איננו תמים. אותו לא ידקרו על החומה ולא יערפו את ראשו לאחר שהודה במשהו שלא עשה. אבל בניגוד לסרסיי או טייווין – הוא לא מרושע ללא צורך. הוא לא מנהל יחסי עונג והנאה עם הרוע. הוא לא שוכב עם סנסה על אף שנישאו. הוא אינו מוציא להורג בלי סיבה, וחשוב מכל: הוא נותן לעצמו להתאהב, בפעם השניה, בזונה. שיי היא הגורם הבודד המבדל ביותר את טיריון. הוא קונה אל לבנו כשהוא מתאהב בה, וזוכה בהערכתנו כשהוא הורג אותה.

עד כאן הכל טוב ויפה. עונות 1-4 הפכו את טיריון לדמות חביבה: חלש פיזית, מכוער, מודע לחסרונותיו, שליט נאור, חכם, מתוחכם, אמיץ ובעל חוש הומור. אבל הרגע המכונן באמת בדמותו של טיריון מגיע בסוף העונה הרביעית – הרגע בו הוא הורג את אביו, טייווין לניסטר.

"רצח אב הוא עבודה קשה. היא גורמת לאדם לחוש צמא".
טיריון לניסטר

נשים רגע בצד את כל ההקשרים התרבותיים והפסיכולוגיים שהמהלך הזה פותח – מאדיפוס של סופוקלס ועד זיגמונד פרויד. כולם תקפים רק כל עוד לא הוכח שטייווין אינו אביו האמיתי של טיריון (וזו תאוריה שלא כדאי לזלזל בה). למעשה, במהלך הזה, טיריון הופך לרפורמטור הגדול ביותר בווסטרוס. בוראה, מבשרה ומחוללה של המהפכה.

העולם הפוליטי של ווסטרוס – כמו גם של אירופה בימי הביניים – הוא משחק סגור שמבוסס על קשר דם, מבנה פטריארכלי, נאמנות משפחתית ושלטון בכוח הזרוע. שלטון מועבר בירושה לבן הבכור, כל עוד הוא חזק מספיק לשמור עליו. נאמנותך היא בראש ובראשונה למשפחה. הרצח של טייווין בידי בנו מרסק את המבנה הזה לרסיסים: הוא מערער את הסמכות הפטריארכלית, הוא מפרק את מבנה הכוח והוא מבטל את הנאמנות המשפחתית: טיריון עורק לטובת דיאנריס, בתו של המלך המשוגע, שאביו של טיריון הדיח ואחיו הרג בעצמו.

לא במקרה ג'ורג' אר.אר. מרטין בונה את דמותו של טייווין כמי שהכל תלוי בו. כאב הפטריארך, טייווין הנחה את כולם וטווה את קורי השליטה: טיריון יתחתן עם סנסה, סרסיי עם לוראס (אחרי שנישאה בעל כורחה לרוברט), והוא כימין המלך ישלוט בג'ופרי. עם מותו, הסמכות מתחילה להתפורר. העולם הווסטרוסי לא מקבל בקלות סמכות של אשה או של נער צעיר. ההשתלטות הדתית על קינגס לאנדינג, היומרות של אצבעון או של הבולטונים הם כולם תוצאה של המהלך המכריע שביצע טיריון.

"כתר עושה דברים מוזרים מאוד לראש שהוא מונח עליו".
טיריון לניסטר

כל שאר השחקנים בווסטרוס מאיימים על שלטון הלניסטרים, אבל הם לא מציעים מהפכה באמת. הם יחליפו פטריארך ובפטריארך אחר. האיום האמיתי על השיטה כולה מגולם בשני כוחות: מצד אחד, הלבנים המהלכים בצפון, כוח על טבעי שהאלטרנטיבה שהוא "מציע" היא אנרכיה וחורבן. ומצד שני – חאליסי. דיאנריס טרגריאן היא מהפכנית בנשמתה וכוונותיה. היא לא רק משחררת העבדים. בשיחה עם טיריון כשהם נפגשים בעונה זו, היא מדמה את מעבר השלטון ממשפחה למשפחה לחישורים בגלגל. "אני לא הולכת לעצור את הגלגל", היא אומרת. "אני הולכת לשבור אותו". צ'ה גווארה לא היה אומר זאת אחרת.

חאליסי היא גם אם הדרקונים, סמל מובהק לקדמה וטכנולוגיה, שיחד עם מוחו של טיריון נראים כמו שילוב מתקדם – וקטלני. טיריון, אם כך, עשוי להיות התוספת שמטה את הכף. וכאן המקום לציין עובדה מובנת מאליה עד כדי שיש סיכוי שתישכח: טיריון מגיע מלב האליטה. הוא פועל כעת לשינוי השיטה שתביא לסוף ההגמוניה של האליטה אליה השתייך. כמו גורבצ'וב לברית המועצות, כמו חואן קרלוס מלך ספרד לשלטון הדיקטטורה הצבאית, כמו מרטין לותר לכנסיה הקתולית – הכוח שמביא את השינוי אינו בא מבחוץ. מהרסייך ומחריבייך וגו'.

"מוות הוא סופי באופן כה מוחלט. החיים, לעומת זאת, כה מלאים באפשרויות".
טיריון לניסטר

אבל רגע לפני שנכתיר את טיריון כישו, בודהה או לורנס איש ערב, צריך לציין עוד עניין אחד קטן: בשום תסריט, טיריון לא עושה את מה שהוא עושה מתוך אידיאולוגיה. כאמור, הוא איננו נד סטארק. הוא לא פועל בצורה מסויימת בגלל הכבוד, האלים או חוקי הנצח הבלתי מתכלים. לטיריון יש עוד תכונה אחת. תכונה שלעתים, למראית עין, נתפסת כ"בלתי ראויה" אולם למעשה, מתחת לפני השטח, היא אחת התכונות הנערצות ביותר על בני אדם באשר הם: ריאל פוליטיק. פרקטיקה. השגת היעד וכיבושו. כי עבור גמד, שדון, מכוער שאביו השונא דן למוות, עבור אדם כזה – רצח אב, חבירה לאויב הישן ורתימת שכלו החריף לכוח אש שאין לאף גורם אחר בעולם, היא הדרך היחידה להשיג את מבוקשו: כוח השלטון. כי כידוע, במשחקי הכס – אתה מנצח, או מת.

הטור פורסם החודש במגזין ליברל.
אתם מוזמנים לעשות מנוי ולקבל מגזין אחד מתנה

עוד ציטוטים של טיריון לניסטר:

• אנשים הדביקו לי כינויים רבים, אבל "ענק" לא היה אחד מהם.
• יש רק דבר אחד פאתטי יותר מגמד נטול אף – גמד נטול אף ותפרן
• גמדים הם מעשה קונדס של האלים. סריסים הם מעשה קונדס של בני אדם.
• שפשוף ראשו של גמד היא סגולה למזל טוב. מציצת איבר מינו של גמד היא סגולה למזל טוב אפילו יותר
• יכולת ההשתנה שלי אינה מכישורי הטובים ביותר. חכה שתראה אותי מחרבן.
• שמעתי שהאוכל בגיהנום מתחת לכל ביקורת
• אחייני אינו כשיר לשבת על אסלה, ודאי לא על כס הברזל
• אם אדם מצייר מטרה על חזהו, אל יופתע כשנורה לעברו חץ
• מכת חרב במעיים תפתור בוודאות את בעיית העצירות שלך
• אני מפחד מאוד מאויבי. לכן אני הורג אותם.
• ספר לי שקרים מתוקים. את האמת המרה שמור לעצמך
• השקרים הטובים ביותר הם אלו המתובלים בקורטוב של אמת
• אם הייתי יכול להתפלל עם הזין, הייתי מאמין הרבה יותר אדוק