החומה ההדריאנית

האם אתם צריכים עוד בלוג על משחקי הכס? האם העולם צריך עוד בלוג על משחקי הכס? האם אני צריך עוד בלוג על סדרה, בנוסף למד מן? התשובות לשאלות האלו הן לא, ודאי שלא, ואין ספק שלא. ולכן מה שיוצג כאן אינו בלוג במובן המקובל של המילה. לא תקבלו כאן מעקב אחר כל פרק ו/או ניתוח דמויות ו/או הגיגים ברומו של דרקון. גם לא ניצוח דקדקני של ההבדלים בין הספרים לסדרה.

משחקי הכס היא סדרת טלוויזיה מופלאה באופן כללי, אבל היא מענגת באופן מיוחד לחובבי ההיסטוריה. ובאופן מיוחד, לחובבי היסטוריה של ימי הביניים. ובאופן עוד יותר מיוחד – היסטוריה של ימי הביניים בצפון אירופה. בגדול, אפשר לומר שג'.ר.ר מרטין לא המציא דבר. הוא פשוט לקח דמויות ואירועים היסטוריים, שינה קצת, הוסיף קורטוב של דרמה, הגזים בקטנה – והופ, הרי לנו משחקי הכס. דוגמאות: החומה היא רפרנס לחומה ההאדריאנית שבנה קיסר רומא האדרינאוס בצפון אנגליה כדי להגן על האימפריה מפני מתקפות הקלדונים, אבות הסקוטים. אנגליה לפני איחודה במאה העשירית מנתה שבע ממלכות אנגלוסקסיות, ובמאה ה-15 היא נקרעה במלחמות ירושה בין שני בתי מלוכה: יורק ולנקסטר.

אפשר להמשיך, אבל הבנתם את העיקרון. כל מהלך במשחקי הכס הוא רפרנס היסטורי. והמטרה היא להצביע על המקור המשוער. זהו, אם כך, אינו בלוג על משחקי הכס, אלא בלוג על היסטוריה. אם זה משעמם אתכם, זה הזמן לחזור לפייסבוק.  אם זה הדבר הכי כיף שאתם יכולים לחשוב עליו – הגעתם למקום הנכון.

בכל פוסט אצביע על 2-4 רפרנסים. אתם מוזמנים לחלוק עלי או להוסיף משלכם. והערה אחרונה: אינני מבטיח פוסט אחרי כל פרק, אבל אעשה כל מאמץ.

הראשון לשמו: ג'ון סנואו נבחר למפקד משמר הלילה.

מה זאת אומרת נבחר?? ממתי מנהיגים בימי הביניים נבחרים? אנחנו יודעים שבמשחקי הכס מנצחים או מתים, אף אחד לא סיפר לנו שהם נבחרים! ובכן – יש תרבות אחת באירופה בימי הביניים שבחרה את מנהיגיה. אלה היו הנורדים, או הוויקינגים. הם נהגו להתכנס לאירועים שנקראו Thing, ולבחור את מנהיגיהם. כמובן, רק אנשים חופשיים, לא עבדים. וכמובן – רק חברי השבט הספציפי. כששבט אחד השתלט על שבט אחר הוא לא ערך שם בחירות. הוא אנס, רצח ובזז. ואגב, לידיעה כללית – רוב העבדים של הוויקינגים היו סלאבים שנשבו במסעות הביזה והשוד שניהלו הוויקינגים בפולין ורוסיה. המילה "עבד" באנגלית – slave – מקורה בשמם של הסלאבים. בתור סלובקי גאה עם מקורות פולנים, זה לא נעים לשמוע, אבל זו האמת.

השני לשמו: מירסלה בשבי דורן

אלינור מאקוויטניה

הנרי השני, מלך אנגליה ודוכס אנז'ו

שליחת נסיכות ולבעליהם העתידיים היתה פרקטיקה מקובלת בימי הביניים המוקדמים והמאוחרים באירופה. אפילו אפשר לומר שזו היתה נורמה. בתי המלוכה התחתנו כמובן בינם לבין עצמם, נישואים היו עניין פוליטי שאהבה או תשוקה קשורים אליהם כמו שטובת הציבור קשורה לפוליטיקאים ישראלים. שליחת נסיכות נועדה לשתי מטרות: ראשית להבטיח את הנישואים והתועלת הפוליטית שבהם, ושנית להוות איום או ערבות, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.

הנישואים של מירסלה לנסיך דורן אינם כמובן נישואי התועלת היחידים בווסטרוס. להזכירכם טייווין, זצ"ל, השיא את טיריון לסנסה ותיכנן לחתן את סרסיי עם אחיה של מרג'ורי טיירל. כך כל תתי הממלכות היו אמורים להיות קשורים בקשרי משפחה ללניסטרים ושליטתם בווסטרוס היתה אמורה להיות מוחלטת.

בהקשר הזה כדאי להזכיר את אלינור מאקוויטניה. היא נולדה לדוכס אקוויטניה, ממלכה ששטחה הוא היום החלק הדרום המערבי של צרפת, וירשה את הממלכה לאחר מותו. היא נמסרה ל"השגחה" ללואי השישי, מלך צרפת, שהשיא אותה בגיל 15 לבנו, לואי השביעי. לאחר 15 שנות נישואים שבהם ברוב חוצפתה לא ילדה לו בן זכר, הנישואים בוטלו. היא נישאה להנרי השני, מלך אנגליה ודוכס אנז'ו, עוד חתיכה מצרפת של היום.

הנרי גם כך היה צאצא של דוכסי נורמנדי (שנמצאת בצפון צרפת) שכבשו את אנגליה ב-1066. הנישואים לאלינור חיזקו את האלמנט הצרפתי שהיה דומיננטי עוד לפני כן, והפכו את אנגליה לממלכה שמשתרעת מסקוטלנד ועד הפירנאים. זו אחת הסיבות המרכזיות להשפעה הצרפתית הגדולה על אנגליה בכלל ועל השפה האנגלית בפרט.

השלישי לשמו: טיריון מורד באביו

זו אולי אינה הקבלה מלאה, אבל אם כבר הזכרנו את הנרי השני, זה הזמן לציין את בנו, "הנרי הצעיר". הנרי הצעיר הומלך עוד בחייו והנהיג במקביל לאביו כדי שלאף אחד לא יהיו ספקות מי הבא בתור. אבל כל זה לא הספיק למר בחור והוא החליט למרוד באביו. אבל בניגוד לטיריון הוא לא ממש הצליח במשימה. הוא אפילו לא זכה לכבוד של מוות במהלך הקרב. הוא חלה בדיזנטריה במהלך אחד הקמפיינים הצבאיים ושילשל את עצמו למוות.

הרביעי לשמו: חאליסי מייסדת את שלטון החוק

כשחאליסי מדברת עם העבד לשעבר שרצח את האדון לשעבר היא אומרת לו: "האדונים היו החוק ואני שיחררתי אתכם". העבד עונה לה: "נכון, ועכשיו את זה החוק". והיא עונה – לא. החוק הוא החוק. הרעיון המתוחכם, המתקדם והנאצל של שלטון החוק, שבו אין איש מעל החוק, הוא תופעה מודרנית מאוחרת. למעשה, אין שום דוגמא מימי הביניים של "שלטון החוק". השלטון היה פאודלי, נמסר בירושה או נלקח בכוח. הדבר הכי קרוב לכך היה המגנה כרטא באנגליה, שלפיה המלך היה צריך את אישור הפרלמנט להעלאת מסים, צעד הכרחי כשיוצאים למלחמה. אבל "הפרלמנט" ייצג את האצולה הגבוהה בלבד – דוכסים ורוזנים – ולא את פשוטי העם והיה תוצאה של מאבק כוחות בין המלך לנתיניו.

שלטון החוק הוא קונספט שמדבר אלינו, הצופים המודרנים. האזכור של שלטון החוק על ידי חאליסי הוא המשך של מגמה שכבר כתבתי עליה בעבר: הוא גורם לנו להזדהות עם חאליסי כי היא מייצגת ערכים שקרובים לעולמנו. בכך ג'.ר.ר. מרטין מבדל אותה משאר הדמויות בסדרה וגורם לקהל לאהוד אותה. למה? יש לנו עוד 2 ספרים ושלוש עונות לגלות.

ועוד דבר אחד

הפסל הזה הוא, ללא ספק, הומאז' לקולוסוס מרודוס