נייג'ל פראג', כמו מרין לה פן, כמו חרט וילדרס, הוא שילוב קטלני של כריזמה, שמרנות ומסרים קליטים. המפלגה שהוא מוביל, UKIP, היא השלישית בגודלה מבחינת התמיכה הציבורית, ויש לה מטרה אחת: להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי. וזה לגמרי לא תרחיש מופרך. קבלו את נפתלי בנט של בריטניה

לפוסט הראשון – בחירות בבריטניה, פרולוג

דמיינו מצב: חודשיים לפני הבחירות מעלה ערוץ 10 דרמה מקורית: "הבית היהודי – 100 ימים ראשונים". הסדרה מתארת איך הבית היהודי מרכיבה את הממשלה הבאה. אתם יכולים לתאר את הצונמי הפסיכי והזועם מכל מי שנמצא משמאל לאופיר אקוניס, כולל? עכשיו דמיינו שהסדרה מתארת את הממשלה של הבית היהודי – והקטסטרופה שהיא מביאה. זעקות "התקשורת השמאלנית" של כל מי שמימין לאופיר אקוניס, יישמעו גם בחלל.

אז זה בדיוק מה שקורה בבריטניה, רק בלי המחאות ואופיר אקוניס: ביום שני, חודשיים וחצי לפני הבחירות תעלה לשידור בערוץ 4 הדרמה הפיקטיבית: "UKIP – 100 ימים ראשונים".

UKIP, UK Independence Party, שמאגפת מימין את השמרנים, היא מפלגה של נושא אחד: הגירה. או יותר נכון – אנטי-הגירה. כיוון שהממשלה הנוכחית כבר עצרה את ההגירה שמגיעה מחוץ לאיחוד האירופי (כלומר – סטודנטים או בעלי השכלה לא יכולים להגר לבריטניה, מבקשי מקלט ופליטים דווקא כן), UKIP מתמקדת בהגירה מתוך האיחוד האירופי. וכיוון שחופש התנועה הוא תנאי בסיסי באיחוד, UKIP מתמקדת באופציה היחידה לעצור את ההגירה: פרישה לאלתר של בריטניה מהאיחוד.

ההישג הפוליטי הכי גדול של UKIP היה בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014: היא המפלגה שזכתה להכי הרבה קולות בבריטניה, 27%. מנהיג המפלגה, נייג'ל פראג' ועוד 23 חברים מקבלים משכורת, הוצאות שכר ומשאבים מהאיחוד האירופי, כדי שיוכלו להוציא לפועל את מדיניותם: פירוק האיחוד האירופי.

אחרי ההצלחה הזו, ואחרי ששני חברי פרלמנט שמרנים ערקו לשורותיה, UKIP היא הכוח העולה בבריטניה. הסקרים ממקמים אותה בתור המפלגה השלישית בשיעור התמיכה, אחרי הלייבור והשמרנים: 15-20% מהקולות.

שיעור התמיכה במפלגות

המנהיג:

נייג'ל פראג'

כמו כל מפלגת ימין קיצוני שחורגת מגבולות הגזרה, גם UKIP חייבת את הצלחתה למנהיג הכריזמטי שלה, נייג'ל פראג'. הוא טוען שהאיחוד האירופי הוא מבנה בלתי דמוקרטי שחיסל את עצמאותה של בריטניה. לטענתו, אין לבריטניה שום יתרון בקליטת מהגרי עבודה בולגרים, רומנים, יוונים וספרדים שמגיעים בגלל הקטסטרופה הכלכלית במולדת שלהם.

פראג' הוא פרובוקטור חד לשון. כשאיחר לפני כמה חודשים לאירוע בחירות בווילס כי נתקע בפקקים, הוא האשים את "המהגרים שבגללם הכבישים עמוסים". כשנשאל פעם איזה מנהיג עולמי עושה עליו רושם, הוא אמר: ולדימיר פוטין. אבל חייבים לומר שהוא לא גזען. בכלל, הימין הבריטי הרבה פחות גזעני מהימין בצרפת, גרמניה או הסקנדינביות, וגבולות השיח בבריטניה בהתאם. כשאחד מחברי הפרלמנט של UKIP אמר שאחרי שבריטניה תצא מהאיחוד "נצטרך לחשוב מה עושים עם המהגרים האירופאים", נייג'ל פראג' מיהר להבהיר: מי שפה יישאר פה. לא נעקור אנשים ממקומם ולא נקרע משפחות. עכשיו תחשבו איפה היתה ממוקמת מירי רגב על הסקאלה הפוליטית בבריטניה.

המפלגה:

פראג' אולי אינו גזען אבל UKIP שאבה לתוכה גם ימין סהרורי. וכיוון שלא כל המתמודדים משופשפים כמו פראג', פעם בכמה חודשים היא נקלעת לבלגאן מביך. למשל, כשחבר מפלגה נאלץ להתפטר כי קרא להומואים "חבורת מתרוממים זקנים מגעילים" או כינה מהגרת ממוצא סיני "צ'ינקי", המקבילה לפרענק או כושי (כן, על דבר כזה מתפטרים בבריטניה). אחרי שספורטאי בריטי שחור זכה בשתי מדליות אולימפיות, אחד מחברי UKIP תהה "איך אפריקאי זוכה במדליה מטעם בריטניה". תורם של המפלגה טען ש"נשים לא יכולות להיאנס על ידי בעליהן". זו מפלגה שמרנית מובהקת וקהל הבוחרים שלה בהתאם.

הבוחרים:

אתם יכולים לנחש: גברים, לבנים, מבוגרים, מהמעמד הבינוני הם עמוד התווך של המפלגה. כיוון שלונדון היא העיר הקוסמופוליטית והמגוונת ביותר בעולם (רק 45% מהלונדונים הם בריטים לבנים. 25% אינם בריטים כלל. לעומת זאת, בכל בריטניה 80% הם לבנים שנולדו בבריטניה), התמיכה ב-UKIP ממוקדת בפריפריה הקרובה – המידלנדס ומזרח אנגליה.

התמיכה ב-UKIP לא נראית כמו אופנה חולפת. המגמה בכל אירופה היא של אובדן אמון במבנה הפוליטי הקיים. UKIP היא התוצאה של המגמה הזו מצד ימין. בוחריה הם לרוב תומכי השמרנים לשעבר. הם חשבו שיש להם מאבק אידיאולוגי עם ליברלים וסוציאליסטים. השינוי שבריטניה עוברת ב-20 השנה האחרונות לא מוצא חן בעיניהם: יותר פתיחות, יותר ליברליות, יותר מהגרים. אחרי 5 שנות שלטון של הטוריז, הם לא רואים הבדל בין השמרנים ללייבור. שניהם "הממסד הפוליטי הלונדוני המנותק". לונדון היא עוד מושא שנאה וכעס. ככל שהבירה הבריטית הולכת ומתחזקת כלכלית, כך שאר בריטניה הופכת חלשה ותלויה בה. וכיוון שלונדון קפיטליסטית וליברלית והיא המרכז הפוליטי – שונאים אותה מימין ומשמאל.

על אף התמיכה הרחבה, שיטת הבחירות בבריטניה לא מבטיחה של-UKIP יהיו חברי פרלמנט רבים. אבך מה יקרה אם ל-UKIP תהיה נוכחות משמעותית בפרלמנט? פראג' הודיע שלא ייכנס לשום קואליציה שלא תבטיח דבר אחד בלבד: משאל עם בהקדם על יציאה מהאיחוד האירופי. דיוויד קמרון כבר הבטיח משאל ב-2017 אם יזכה בבחירות.

פרישה בריטית מהאיחוד האירופי היא פצצת אטום. וכדי שתבינו כמה העניין עשוי להיות רציני – הפיננשל טיימס מפרסם בימים אלה סדרת כתבות על ההשלכות האפשריות של צעד כזה.

בינתיים, יש לפחות אדם אחד בבריטניה שעוקב אחרי המגעים של יוון והאיחוד ומייחל לכישלונם. כי נייג'ל פראג' יודע: להיות הראשונים שפורשים – זה מפחיד את הבוחר הבריטי. אבל אם יוון בחוץ – זה הופך את העניין להרבה יותר מקובל. וככל שפראג' מבסוט יותר, יש אדם אחד מודאג יותר: דיוויד קמרון. ועל ראש ממשלת בריטניה – בפעם הבאה.

לפוסט הראשון – בחירות בבריטניה, פרולוג