תקציר הפרקים הקודמים: משחקי הכס היא סדרה נפלאה עובר חובבי היסטוריה. ג'.ר.ר מרטין מבסס לא מעט מקווי העלילה על אירועים, אנשים ומגמות שקרו בעבר. כמעט לכל מהלך במשחקי הכס יש רפרנס היסטורי.  המטרה בבלוג הזה היא להצביע על המקור המשוער. והפעם: קנאות דתית, אונס כפרקטיקה מייד לאחר טקס נישואים, מושבות מצורעים ושיתוף פעולה על גבול החומה.

לפוסט על פרקים 1-2 בעונה 5.
לפוסט על פרקים 3-4

הראשון לשמו: קנאות דתית ואינקוויזציה

בפעם הקודמת עסקנו באל האור. הגיע הזמן לדון גם באמונת "השבעה". כפי שציינתי בפוסט הקודם, מרטין בעצמו אמר שהיא מבוססת על הנצרות הקתולית. זו לא רק הדת הנפוצה בווסטרוס, אלא דת המדינה, או יותר נכון המדינות. כמו הכנסיה הקתולית, "השבעה" היא למעשה מוסד רב עוצמה פוליטית וכלכלית, עם אינספור ענייני שחיתות – כלכלית ומוסרית – מסביבה.

אולי כדאי לציין גם שזו הדת היחידה ללא "כוחות מיוחדים". לבראן יש כוחות מיליד היער, אנשי האל נטול הפנים יכולים להחליף צורה. ומליסנדרה משתמשת בכשפים בשם אל האור. מדוע לשבעה אין כוחות? הסיפור של משחקי הכס מסופר דרך עיניהם של תושבי ווסטרוס. כל מה שמחוץ לידיעתם או אמונתם – הופך למיתולוגיה. לכן במפות ווסטרוס במרכז (למרות שאנו יודעים שקארת', בקצה המזרח, היא "מרכז העולם"), לכן מה שמעבר לידיעה הופך לכוח מיסטי (למשל, ענקים ומתים מהלכים מעבר לחומה). ומי שאינו מאמין בשבעה – אוחז למעשה באמונה שקרית, שעוסקת בכישוף, מעין כוחות אופל.

סרסיי מפגינה את תחכומה כשהיא משתמשת בכהן הגדול כדי לכלוא את מרג'רי (על גורלה של סרסיי שהתרחש בפרק 7 אכתוב בפוסט הבא). שימוש בכנסיה למטרות פוליטיות היה נפוץ למדי, והדוגמא הטובה ביותר לכך היא כמובן האינקוויזיציה. היו כל מיני אינקוויזיציות, אבל הידועה ביותר, ודאי לנו, היא האינקוויזיציה הספרדית.

פרננדו ואיזבלה, המלכים שאיחדו את ספרד, יצרו את האינקוויזיציה כדי שזו תהיה תחת מרותם, ולא תחת סמכותו של האפיפיור. מטרתם היתה אחת: חיזוק וביצור שלטונם, בהתבסס על צו אלוהי. גורלם של היהודים והמוסלמים היה בהתאם, אבל לא רק: האינקוויזיציה גם רדפה אנשים על בסיס עבירות מוסר, כשפריצות, משכב זכר, גילוי עריות וזנות היו האשמות נפוצות.

נזכיר פה עוד מקרה אחד של שימוש פוליטי בדת: ז'ן ד'ארק, הגיבורה הצרפתית שנלחמה באנגלים במלחמת 100 השנים, נתפסה על ידם. האנגלים השתמשו באינקוויזיציה כדי להכפיש את שמה, והוציאו אותה להורג באשמות כגון כישוף ועבודת השטן. אחת ההאשמות היתה "לבישת בגדי גבר". לז'ן ד'ארק הובטח כי אם תודה באשמה לא תוצא להורג, אבל היא לבסוף סירבה לעשות זאת והתעקשה ללבוש בגדי גברים גם בשבי, כיוון שחששה שיאנסו אותה, מה שהיה מטמא את בתוליה. במלים אחרות: היא העדיפה שריפה על המוקד על פני אונס. מה שמוביל אותנו לנושא הבא.

השני לשמו: אונס

סצינת האונס של סנסה, על אף שבניגוד למסורת של משחקי הכס לא כללה מראות גרפים ופלסטיים ישירים, עוררה סערה די מוצדקת. עם זאת, קשה לומר שהיא חוטאת לאמת ההיסטורית. עצוב ככל שזה נשמע, אונס היה פרקטיקה מקובלת, נפוצה ויומיומית בימי הביניים באירופה. נשים, כמו ילדים, כמו פשוטי העם, היו קרובים יותר במעמדם לבהמות מאשר לאנשים, וסחר בנשים ובגופם היה עניין שבשגרה.

בימי מלחמה העסק רק הפך קיצוני יותר. לא היה צבא שלא אנס. למעשה, אונס היה חלק מהשלל שהובטח ללוחמים. האונס של סנסה הוא בתוך מוסד הנישואים. גם זה היה מקובל, ובמקרים רבים מייד לאחר החופה. למעשה, "מימוש" הנישואים היה בעזרת הריון, עניין חשוב ביותר, ודאי כשמדובר בנישואי דם כחול. הבן המשותף היה הקלף החשוב ביותר לתביעות שלטון, רכוש והשפעה עתידיים. ובהתאם – כל האמצעים כשרים. רמזי למעשה מנסה לוודא שסנסה תיכנס להריון, והוא יוכל ליהנות מהלגיטימציה שייתן לו בצפון דמם של בני סטארק. בזה הוא כנראה לא שונה ממלכים אחרים. הוא רק עושה את זה באכזריות הנונשלנטית והמזעזעת שלו.

סיפור היסטורי להמחשה: אדמונד טיודור, בן משפחת המלוכה מהמאה ה-15 מאנגליה, נשא את אשתו מרגרט לאשה כשהיתה בת 9. אדמונד מת במהלך מלחמת השושנים בין בית לנקסטר (לו השתייך) ובית יורק (שניהם היו צאצאי שושלת טיודור), כשהוא משאיר את מרגרט אלמנה בת 13 – ובהריון עם מלך אנגליה העתידי, הנרי השביעי. אם מישהו חושב שילדה בת 9-13 קיימה יחסי מין בסבבה עם בעלה, זה הזמן לציין זאת.

 השלישי לשמו: הפראים שמעבר לחומה הם הסקוטים?

ההצעה של ג'ון סנואו לטורמונד לאחד כוחות מול הלבנים המהלכים היא הזדמנות לדבר קצת על הפראים שמעבר לחומה. על פי כל הסימנים, המקור ההיסטורי שלהם הוא הקלטים, תושבי בריטניה לפני בואם של האנגלים. זה ניכר בדתם – דת ילדי היער והעצים שמזכירה את הדת הדרואידית של הקלטים, שתיקשרו בין השאר עם עצי אלון. זה ניכר במראם – הם ג'ינג'ים (גם טורמונד, גם ייגריט, השם יקום דמה), ושיער אדום הוא מוטציה שמקורה באירלנד. וזה ניכר במיקומם – מעבר לחומה, שהרפרנס ההיסטורי שלה הוא החומה ההאדריאנית שבנו הרומאים בין קלדוניה (סקוטלנד) לבין השטח שבשליטתם.

הפראים הם, אם כך, הפיקטים (תושבי סקוטלנד הקלטים המקוריים) והסקוטים (שבט קלטי שפלש מאירלנד) שחיו בסקוטלנד. עם זאת, להצעה של ג'ון סנואו לשתף פעולה לא מצאתי רפרנס היסטורי. למעשה, הסקוטים והאנגלים נלחמו זה בזה, והאנגלים ניסו מספר פעמים לכפות את שלטונם על הסקוטים. אם אני טועה כאן – אשמח שיתקנו אותי.

הרביעי לשמו: מושבות מצורעים

ג'ורה וטיריון מפליגים לעבר מירין, ועוברים בדרך בחורבותיה של ואליריה. שם הם פוגשים אנשים החולים ב:"מחלת האבן" שבה גם חולה בתו של סטניס – או במלים אחרות, צרעת. צרעת היתה מחלה עם מקדם אימה גבוה במיוחד בימי הביניים. היא ידועה עוד מימי התנ"ך אבל הפכה לנפוצה יותר בצפון אירופה (שקרובה יותר קונספטואלית למשחקי הכס) אחרי מסעות הצלב. הצלבנים פשוט חזרו הביתה יחד איתה.

כיוון שהיא נחשבה למחלה מידבקת, ויזואלית במיוחד, החולים בה למעשה נודו למושבות מצורעים, שהיו במקרים רבים ממוקמות על איים. המושבה האחרונה באירופה היתה פעילה אפילו במאה ה-20 באי כרתים: ספינלונגה. בכל מקרה, הנה רשימה של 10 מושבות מצורעים, שיהיה לכם בכיף.

ואליריה, בירת האימפריה העתיקה, היא ללא ספק האקוויוולנט של רומא במשחקי הכס. יתכן שבעתיד עוד ארחיב על כך. בינתיים, אתם מוזמנים לצפות בווידאו הזה, חלק מהסדרה המצויינת של גיל קדרון ואיתמר הראל ביוטיוב:

ועוד דבר אחד

נתקלתי בווידאו הזה, שנותן הסבר מצויין על מלחמת השושנים, מלחמת הירושה באנגליה במאה ה-15, בין בית לנקסטר לבית יורק, ועל הקשר העמוק שלה למשחקי הכס: