כמו בעונה שעברה, נאוה סילוורה מתארחת בבלוג כדי להאיר את עינינו בבחירת הבגדים ובעבודתה של המעצבת ג'ני בריאנט, שאחראית על הגרדרובה של מד מן.
מאת נאוה סילוורה
למרות הזמן הרב שעמד לרשות היוצרים, פרק הבכורה של עונה 7 ״אזורי זמן״ היה חסר "אפקט פתיחה" והתנהל כלא יותר מעוד פרק אמצע עונה. האופנה, באופן דומה, הייתה בדרך כלל בלתי מסעירה. עם זאת, המפגש המחודש עם הדמויות המוכרות וסביבת SC&P היה משמח ומרגש, וכם גם המפגש עם אותו רטרו שיק מהפנט וממכר. והשיק הפעם מוצא את השראתו בתרבות הנגד של העשור המגיע אל סופו. בינואר 1969 סגנון ילדי הפרחים ורוח בוהמיינית כללית מצאו את מקומם באופנת המיינסטרים.
מייגן
מייגן, כתמיד, היא הראשונה לאמץ טרנדים חדשים. בסצנה הראשונה שלה בפרק הבכורה היא נראית באופנה סוחפת לא מאכזבת – שמלת מיני עם משחקי שקיפות מהממים נוסח סצנת "זו בי זו" הבלתי נשכחת מפרק הבכורה של עונה 5, רק בלוק 1969. אותם שרוולי פרפר עשויים טול קליל וגזרת איי קצרצרה החושפת ירכי ברזל מרשימים, אבל הפעם הגוון בלתי מתפשר – תכלת בייבי בולט והמיני הוא מיני אקסטרימי – הכי קצר שיש. אורך לוליטה פתייני. למה? כי היא יכולה. למעשה, היא היחידה בסדרה שיכולה, והיא גם מודעת לכך. ג׳ני בריינט, מלבישת הסדרה זוכת הפרסים, גילתה שהשמלה נמסרה לה על ידי קלודט דידול מעצבת התפאורה, והיא משנת 1969. סנדלים שטוחים השלימו מראה יום קליפורני אביבי. ההילוך האיטי, מוזיקת הרקע הקצבית וכמובן השמלה מעצימים את הסצנה ועשויים להפוך אותה לאיקונית, כמעט כמו "זו בי זו".
פיט
בחולצת פולו לקוסט ילדותית, סוודר קולג׳ שמוט על כתפיו ומכנסיים משובצים של גימלאים, פיטנחוש להבהיר לדון שבקליפורניה, בניגוד לניו יורק המלחיצה, האווירה היא בלתי רשמית. כאן כל יום הוא יום "קז׳ואל פריידי" וזה ממש מתאים לו כפרוד עליז הרחק מהמחותנים המעצבנים. מה גם שהוא צריך להדביק את סגנון ההולידיי של הבלונדינית הטרנדית שלו שהוא הציג בפני דון בגאווה ובליווי חיוך מטופש שהשתלב מצוין עם הביגוד. מתח עצור סביר שיצוץ בנקודה מסוימת בעתיד ואז המראה הקז׳ואלי הזה ייחשף כבדיוק מה שהוא, מזויף.
פגי
חליפת צמר משובצת עבותה וסריג גולף שנראה דוקר, שפגי לובשת בסצנת הפתיחה, הם ההוכחה שנשים בתפקידי מפתח ב-1969 ששאפו להקנות לעצמן מראה של כוח, נאלצו להתלבש כמו גולדה מאיר. בסביבה של מנהלים גברים ונשים בתפקידי מזכירות, אישה בשמלה נוסח זאת של מייגן לא תיתפס ברצינות. בחירות האופנה של פגי בסצנות המריבה עם הילד החצוף של השכנים וההתמוטטות על רצפת הדירה החשוכה שלה משלימות מסר ברור – פגי בנקודה לא טובה בחייה. הצעת ייעול לפתיחת תהליך שדרוג הסטיילינג העצמי – בבקשה תיפטרי מהכובע הפונפון הסרוג!
ג'ואן
למרות שאין ספק שהיא הייתה שמחה להגיע לעבודה בשיער תפוח, איפור דרמתי ושמלות מיני נועזות, ג׳ואןמוותרת כי היא יודעת שמראה כזה ייתפס כלא ראוי לשותפה בחברה. אבל כמי שניחנה בחוש סטייל מצוין, היא מוצאת את הדרך ללוק עכשווי וצעיר, אך כמתבקש, בלתי חצוף. השמלה חובקת הגוף בסגול-כהה, מעיל העור בירוק-עד, החולצה תפוחת השרוולים בחום-אדום ותכשיטי האובר-סייז הם דוגמא לטעם מחושב ומודעות למה שמחמיא ונכון. אין פלא שפרופסור פודולסקי היה מוקסם.
מרגרט
במראה קורקטי המאפיין את המחצית הראשונה של שנות ה- 60, מרגרט, בתו של רוג׳ר, משדרת העדפה לאופנה זהירה, קונסרבטיבית וחסרת אמירה עכשווית. אבל במקרה שלה לא מדובר באילוצי קריירה, אלא יותר בטבע קונפורמיסטי נטול תעוזה. בניגוד לרבות מבנות גילה, היא לא מוצאת בג׳יין בירקין או בברז׳יט ברדו השראה בכל הנוגע לסטייל, בעצם בכל הנוגע לכל דבר. בשלב הזה של חייה, מרגרט הפכה להיות אמא שלה, רק בלי התבונה.
ועוד בקטנה
קן קוסגרוב ברטיית עין נוסח גנרל דיין, להיט בינלאומי אותו זמן, חמוד למדי.
אלמנה עליזה שטסה לניו יורק, יש ציפיות גדולות ממך.
לו אייברי, לא אכפת לך מה פגי חושבת, אבל לי אכפת מה אתה לובש.
בלטו בהיעדרן וחסרו עד מאוד – בטי וסאלי. האם, סביר להניח, תאמץ שיק פט ניקסון (אלגנטיות זהירה בגווני אביב) והבת מגפי גו גו (כמוו בתוכניות הריקוד בטלוויזיה ובסרטי עידן החלל).
ועוד קטנה: גיליונות וינטג׳ אותנטיים של מגזינים ותיקים נראו פה ושם במד מן, כמו אלו של ׳העולם הזה׳ (בפרק שעסק בקמפיין למשרד התיירות הישראלי) ו׳פלייבוי׳ הפעם (כשדון מתארח אצל מייגן בלוס אנג׳לס). גיליון כלשהו של ווג משנת 1969 ישמח אותי עד מאוד.
מייגן מתגלה כמובילת אופנה רצינית…אם זה בחולצת העטלף המהממת מ"זו ביסו" ושמלת התכלת הקצרצרה….מדגישה את הרגליים הארוכות והמדהימות שלה. אני מחכה לראות את סאלי שמתלבשת לגמרי מגניב לגילה.
החולצת פולו של פיט הרבה יותר מחמיאה לו מחליפה מעונבת. ודון כהרגלו לא משתנה כי לדעתי זה חלק מהמנטרה של הסדרה
בפרק השבוע דון התגלתה כמתחרה רצינית על תואר "המיני הזעיר ביותר שאשה יכולה ללבוש"
אכזבה. מבלוג רציני שכזה ציפיתי לראות קרדיט למקורות המידע שלכם. הרפרנס (שלא לומר – הרעיון) עליו מתבססים כל הפוסטים בענייני אופנת מד-מן הוא בלוג האופנה של טום ולורנצו. אני מקווה שהפוסטים על מד-מן עצמה הם קצת יותר אותנטיים.
קוראת מזדמנת,
הפוסטים על אופנה במד מן במתכונתם הנוכחית החלו בתחילת העונה שעברה. נאוה כתב אותם לבקשתי אחרי שראיתי ראיון עם ג׳ני בריאנט בו היא מסבירה את ביערות הלבוש שלה. עד לרגע זה לא הייתי מודע לקיומו של האתר טום ולורנצו.
באופן כללי, צורם לי שאת בוחרת להשחיר את נאוה ואת הבלוג (״מקווה ששאר הפוסטים יותר אותנטיים״) תחת מעטה אנונימיות
שוב שלום,
קשה להבין איך כתבת אופנה שעוסקת במד-מן לא תהיה מודעת לקיומו של הבלוג של טום ולורנצו, שהתחיל בכלל את כל העיסוק ברשת על האופנה בסדרה (שאף הביא את AMC ליצור קטעי וידאו בנושא מעונה 5, אאל"ט). מאזכרים אותם ומקשרים אליהם מכל מקום (גם ג'ני בריאנט מקדמת אותם), ואי אפשר לפספס אותם ואת ניתוחי הבגדים הפסיכיים והאנקדוטליים שהם עושים סצינה אחר סצינה. למשל, שהשמלה בסצינה הראשונה של מייגן בפרק פתיחת עונה 7 זהה לזו מתחילת העונה החמישית רק בצבע אחר. זהו פריט המידע שפתח את הפוסט שלהם, וזה משהו שלא ניתן לעלות עליו "בעין בלתי מזוינת". והנה פה, מה פותח את הפוסט? פריט מידע זהה. ולא, המידע הזה לא מופיע בסרטון האופנה של AMC ובריאנט שיחררו על הפרק. אז להציג את זה כאילו מדובר בתובנה שלה וכו'?
*זה* צורם.
נ.ב: טיעון האנונימיות שלך מגוחך. רוב הגולשים שנכנסים לכאן מגיבים באנונימיות (כן, גם שם פרטי או שם כלשהו אינם ערובה לדבר), אבל לך יש בעיה עם זה רק כי הועברה כאן ביקורת. יתר על כן אני משערת שאת כתובת הדוא"ל שלי אתה יכול לראות, ומייל ממך היה מבהיר לך מיד שמאחוריו לא עומד איזה ספאמר או סתם משועמם שמחפש "להשחיר" אחרים.