מד מן, עונה 7 פרק 6: משפחה מודרנית

משפחה

photo 3 (1)

לפחות פעמיים בפרק מתייחס דון לעבר: בפעם הראשונה הוא אומר לפגי: "זה מרגיש כמו 1965. זו היתה שנה טובה, התחתנתי בה". בפעם השניה אנו רואים אותו מעלעל בעיתון שבו מדווח על מותו של קנדי, 6 שנים קודם לכן. שנה של פעם, עיתון של פעם – ובהתאם זה היה "פרק של פעם", מהפרקים שעשו את מד מן – שבו תמה מרכזית אחת עוברת כחוט השני בין כל הסיפורים השונים. כולם משליכים זה על זה, וביחד הם מאירים את הנושא המרכזי בזוויות שונות. פרק שתפור ביד אמן, עם רמיזות במקום אמירות מגושמות, עם נתחים עסיסיים על הצלחת ולא עיסה לעוסה. ולכן זה גם הפרק הטוב ביותר העונה לטעמי.

שם הפרק הוא "האסטרטגיה", והוא כביכול נובע מהקמפיין הפרסומי שבמרכז הפרק (כמה זמן לא היה לנו פרק שבמרכז קמפיין), אבל כיאה לפרק כזה, השם אינו מתייחס במפורש לנושא המרכזי, אלא מרמז עליו, מוביל אליו בהשלכה. או במלים אחרות: האסטרטגיה של הקמפיין לבורגר שף היא "משפחה", ומשפחה היא התמה של הפרק הזה.

ארבעת הגיבורים של כל אחד מארבעת סיפורי המשנה בפרק מנהלים יחסים עם משפחה מדומיינת או מדמיינים משפחה. פיט עם טרודי ובוני, ג'ואן עם בוב (ובעיקר להיפך), פגי עם טד ודון עם מייגן. בכל המקרים המשפחה אינה קיימת. זו כמובן אלגוריה לדעיכתה של המשפחה הגרעינית האמריקאית הקלאסית. ארבעה אנשים לבד. וכששלושה מהם מתיישבים סביב השולחן בבורגר שף בסוף הפרק, הם הופכים למשפחה. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. עוד נחזור לזה. מה שבסוף, בסוף

ג'ואן

photo 2

שישה פרקים בתוך העונה, וזו הפעם הראשונה שאנו מתבוננים בחייה של אחת הדמויות המרכזיות במד מן. כלומר, כן ראינו איך ג'ואן ממצבת את עצמה בעבודה, אבל לביתה, שבכל עונה היה שם, אנחנו נכנסים רק כעת ורק כדי לגלות ששום דבר לא השתנה. סבתא, אמא, ילד. זו ממש לא המשפחה האמריקאית הקלאסית.

הניסיון של בוב לבנות לעצמו משפחה למראית עין אינו דורש שום פרשנות. רק ראוי לציין שהוא ממוקם היטב ובמדוייק מבחינה היסטורית. ב-1969, חמש דקות מוודסטוק, להיות הומו זה עדיין לא בדיוק דבר מקובל בתאגיד אמריקאי שמרני כמו ביואיק. אבל אם כבר, ההצעה של בוב משליכה על ג'ואן. היא מוותרת על הנוחות, על מראית העין. זה פחות טריוויאלי ממה שזה נשמע. זו עדיין 1969 וג'ואן היא עדיין שותפה בסוכנות פרסום בשדרות מדיסון ולא בהפקה של ברנינג מן. ג'ואן היתה תמיד דמות ביניים בין הנשים השמרניות בסדרה, כמו בטי, לאלו החדשות – פגי ומייגן. במקרה הזה היא לגמרי בצד של הפרוגרסיבי. היא חד הורית ורווקה מבחירה.

הצעת הנישואים של בוב לג'ואן גם מספקת לנו את אחד ממשפטי המפתח בפרק הזה: "נוכל להיות שם זו לזו, בעולם חסר הוודאות הזה", אומר בו לג'ואן, וזו הגדרה קולעת לזוגיות, לבית ולמשפחה. בהתאם הוא חושף את הפגם במשפחה המדומיינת שמציע בוב, וגם משמש כדי להשליך על עוד שתי דמויות – פגי ודון, ועוד נחזור לזה.

פיט

photo 1 (1)

בניגוד לג'ואן, פיט לא הוזנח כלל בעונה הזו. יתרה מכך – זו העונה שבה הוא מוצג באור החיובי ביותר. קשה שלא לחוש אמפתיה אליו בפרק הזה. גם הוא, כמו ג'ואן, נתקל במשפחה המדומיינת שלו, אבל בניגוד גמור אליה, הוא לא מוכן לוותר על מראית העין. אם ג'ואן כמהה לאהבה ולא מוכנה להתפשר, לפיט יש בדיוק את זה ביד – בוני.

הכמיהה של פיט איננה לטרודי, אלא למה שטרודי מייצגת – המשפחה הגרעינית הקלאסית. החיים, הבית, המשפחה, "כפי שהם צריכים להיות". והכמיהה הזו גורמת לו לאבד את הכל – את הבית שמזמן כבר איננו ואת האהבה שהיתה לו ביד. גם פה אין הרבה מה לנתח. התמונה שמספרת הכל הכי טוב היא של בקבוק הבירה – הגבריות, הרווקות – נעוץ בתוך עוגת היומולדת של תמי. כלומר – טרודי אינה נפגעת בכלל. זה רק פיט פוגע בעצמו, בקשר שלו עם הבת שלו. מתיו ויינר אמר כי זו עונה על ההשלכות של המעשים של הגיבורים. וזו בהחלט ההגדרה הטובה ביותר למה שקורה לפיט בפרק הזה.

פגי

photo 3

אם יש דמות, יותר מג'ואן, שהגיע הזמן לתת לה תשומת לב, ואם יש מישהי, יותר מפיט, שהגיע הזמן שתקבל קצת אמפתיה, הרי זו פגי. אחרי התקפי הזעם, וההשפלה העצמית, ותפיסות התחת המיותרות, אחרי שקיבלה פטמה בקופסא, מגיע לה לקבל חיבוק, ריקוד סלואו ונשיקה במצח. ובעיקר – מגיע לה שנזדהה איתה.

גם לפגי יש משפחה מדומיינת – זו המשפחה המושלמת שהיא מנסה לייצר עבור בורגר שף, וגם היא מגלה, ואף אומרת בגלוי, שהמשפחה הזו איננה קיימת. חוסר שביעות הרצון שלה מקמפיין המשפחה המושלמת משתקף עם חוסר שביעות הרצון שלה מהמשפחה שאין לה. וכדי שלא נפספס זאת, מופיע בתחילת הפרק טד בצד השני של הטלפון. תזכורת – דינג דונג. האהוב שלך נשוי. למעשים שלך יש השלכות. למשל, משבר הרווקה בת ה-30.

­וכמובן שאי אפשר להתעלם מהיחסים בינה לבין דון בפרק הזה. הם אומרים הרבה עליו, אבל תיכף נגיע לכך. ננסה להתרכז בפגי. בתחילה היא מוצגת כאמא – כך פיט מציג אותה כשהוא רוצה שדון יעביר את הפרזנטציה ללקוח, בורגר שף. יותר מזה – דון מוצג כילד. הוא מבקש רשות ממנה לכל דבר, כי היא הבוסית. אבל העסק מתהפך במהלך הפרק, עד שבסופו הוא המנטור והיא הילדה. הוא מזמין אותה לרקוד לסצינה שהיתה היפה ביותר בפרק, לולא היינו מקבלים גם את סצינת הסיום, שהיא גם רפרנס ברור לסצינת המשרד שלהם מ"המזוודה", הסצינה בה דון מגלה שאנה מתה ופורץ בבכי. "זה חלק מהסיפור, לדעת לחיות עם אי הוודאות", אומר לה דון בהתייחס לעבודה. ההקבלה למלים הכמעט זהות שאמר בוב לג'ואן מספרות לנו שאי אפשר להפריד בין המשפחה לקריירה. פגי חסרת ביטחון בעבודה כי אין לה משפחה להישען עליה.

דון

photo 1

אתם יודעים, כבכל פרק , כבכל עונה, הכל בסוף מתנקז לדון. ואתם יודעים, כבכל פרק בעונה הזו, כל מה שקשור לדון מוצג בשני קווים – המקצועי והאישי. הניגוד ביניהם הפעם זועק לשמיים.

מבחינה מקצועית, זה המשך הזינוק בעליה שהחל בפרק שעבר. דון איז אין דה אלמנט אגיין. עוד לא בטוח שהמהלך המבריק שבו הוא התפרץ לפגישה של ג'ים ולו עם פיליפ מוריס הצליח, אבל את ההשפעה שלו עליו כבר אפשר לראות. הביטחון חזר לחייו. רק אדם בטוח בעצמו, יכול בכזו שלווה ובכזה שקט לומר לבחורה הצעירה שהיתה המזכירה שלו "אני אעשה כל מה שתרצי". רק אדם שמשוכנע ביכולותיו יכול לקבל בחיוך סטואי את ההצלפות הקטנות של לו.

ככל שהפרק מתקדם הוא זוכה באמונה של פגי ומקבל את סמכותו, לא מכוח התואר, אלא מכוח הכריזמה. ודון משתמש בסמכות הזו כאוי – כדי לכוון ולגדל, ולא כדי להשתמש ולמעוך. בכל סצינה במשרד, הנוכחות שלו בחדר היא שקט שלא ניתן להתעלם ממנו. כל זה מוביל אותנו לחשוב שבשאלות איזה משרד יש לו, מה בדיוק הוא עושה ולמי הוא מדווח הם עיסוק בפרטים בלתי חשובים. העיקר הוא התמונה המלאה. המנגינה. איך אומרים, יוצא לדון הדרייפר שלו.

אבל בדיוק כך, רק ההיפך, בחיי המשפחה. הפרטים נראים סביר: מייגן מגיעה לביקור, חיי הסקס שלהם חזרו, הוא קם ומביט בה עושה ארוחת בוקר. אבל לא הפרטים חשובים, אלא המנגינה. והמנגינה הזו מספרת לנו שהעסק הזה לקראת סיום. זה לא הבלנדר שהיא לוקחת. זה לא ההקבלה במטוס בין מייגן לבוני שחוזרות כל אחד לבדה ללוס אנג'לס. זו לא התהיה של המזכירה במשרד "לא ידעתי שהוא נשוי". כלומר, זה לא כל דבר בנפרד, זה הכל יחד. או במלים אחרות: המשפחה של דון ומייגן מדומיינת בדיוק כמו זו של פיט, של בוב או של בורגר שף.

אפילוג

photo 2 (1)

ארבע דמויות מדמיינות משפחה. ארבע דמויות לבדן. מה שמוביל אותנו לסצינת הסיום. מאסטרפיס מבית היוצר של מתיו ויינר. השולחן, המסעדה, הישיבה אלה מול אלה. הסימון של דון לפיט שיש לו לכלוך על הסנטר. הזום אאוט של המצלמה, דרך חלון הזכוכית עד שהפריים מתמלא בשולחנות שמלאים במשפחות. שלושה אנשים בודדים שהופכים למשפחה. ומלבד העובדה שהסצינה הזו קושרת את כל קצוות הסיפורים בפרק, היא גם קורצת לנו, הצופים: כי דון, פגי ופיט הם המשפחה שלנו במד מן. בלי טד וג'ים ולו. כמו העיתון של רצח קנדי, כמו 1965, זה רגע של פעם. רגע של מד מן כפי שאנחנו אוהבים אותה.

קטנות

  • סצינת הסיום המושלמת היתה, לדעתי, יכולה להיות אפילו יותר ממושלמת אם גם ג'ואן היתה בה. לא ברור לי למה ויינר בחר לא להכליל אותה במשפחה הגרעינית של מד מן. אשמח לשמוע מה דעתכם.
  • הפרק הבא הוא הפרק האחרון, ומשהו לא מסתדר לי. כל הרעיון לפצל את העונה לשניים הוא לייצר באז, כמו שהיה בשובר שורות. הסיפור של וולטר וייט הגיע לרתיחה בפרק סיום החצי הראשון, ושום דבר דומה לזה לא נראה באופק של מד מן. משהו דרסטי צריך לקרות בפרק הבא, או שזו לא תהיה מחצית, אלא סתם עונה רגילה, רק קצרה יותר.
  • בפרק הזה הנשים – פגי, ג'ואן, טרודי ובוני – לבשו תכלת. הגברים– בוב, דון ופיט – לבשו משבצות. זה כמובן כדי ליצור קשר תמתי. אתם מוזמנים לכתוב למה לדעתכם ג'ני בריאנט בחרה דווקא בתכלת ומשבצות.
  • תהרגו אותי, למה הפתרון לבריחתה של שברולט היא להפוך את הארי קריין לשותף?
  • יש המון רפרנסים תרבותיים. אזכיר רק שניים, את השאר אני משוכנע שעינב יציין.
  • מיי ויי של פרנק סינטרה לא סתם נבחר לסלואו של דון ופגי, הוא יצא ביוני 1969, מה שמציב אותנו מרחק פסיעה מהנחיתה על הירח, 20 ביולי, ושתי פסיעות מוודסטוק, 15-18 באוגוסט.
  • ולסיום, הפרסומת האמיתית לבורגר שף מ-1970, לא מאוד רחוק מהאסטרטגיה של דון ופגי:
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, טלוויזיה, מד מן עונה 7, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

56 תגובות על מד מן, עונה 7 פרק 6: משפחה מודרנית

  1. עופר הגיב:

    גדי סחתיין על הטור.
    אני חשבתי שהכותרת של הפרק הזה צריכה להיות: "גבירותיי ורבותיי – מהפך".

    אין ספק שהפרק מסמן את חזרתו של דון למרכז הבמה במשרד. למעשה הוא הופך לדמות שמלכדת את השורות הישנות: רוג'ר, פגי, פיט והארי קריין.

    הרושם שלי שהעלילה מתנקזת לכך שהשותפים המקוריים יפרשו ויקימו מחדש את המשרד במתקונתו המקורית.
    לא ברור מה יהיה התפקיד של ג'ואן ומה יהיה התפקיד של בארט קופר. שניהם הפגינו טינה ואיבה כלפי דרייפר ושניהם משתפים פעולה עם השותפים החדשים (ג'ואן היא גם היחידה שהרוויחה מהשותפות הזאת).

    הבעיה עם הפרק היפה הזה שהוא לא מסביר איך התחולל המהפך הזה. מדוע דון זוכה מחדש באמון וההערכה של חבריו? לאן נעלמה האיבה של פגי? מדוע פיט שומר על נאמנות לדון? מה גורם לרוג'ר לגלות כלפיו חברות (אחרי שזרק אותו לכלבים)?

    ההרגשה כאילו חסר פרק שימתח קו בין הכניסה המרשימה של דון לפגישה אליה לא הוזמן עם אנשי חברת הטבק למצב החדש בו הוא הפך מדמות לא רצויה ודחויה לדמות אהובה. איך האלכוהוליסט עם יצר ההרס העצמי שלפני פרק שתה עד אובדן הכרה התרומם חזרה מהקרשים ונראה בשליטה כפי שלא ראינו אותו כבר שנים.

    יש הרבה הסברים אפשריים אבל עדיין התחושה שיש חור בעלילה והדבר יוצר חוסר אמינות (דבר שלא אופייני לסדרה).

    • gadilahav הגיב:

      פיט מעולם לא היה נגד דון, הוא רחוק מההמולה. ופגי – אני חושב שהפרק הזה מסביר היטב למה הם מרגישים קרובים. יש להם היסטוריה, ורגע אחד של אינטימיות בהחלט יכול לעורר אותה. עם זאת, אני לא בטוח שזה מהפך. דון עדיין נלחם על מקומו בחברה

      • עופר הגיב:

        פיט סחט את דון ויצא נגדו חזיתית. הוא זכה לקיטונות של בוז מדון לאורך העונות הראשונות ותמיד חלם וניסה להיות דון דרייפר. בסופו של דבר הוא זכה בגרסא המשודרגת והמעודכנת של בטי דרייפר – בוני – ברבי עצמאית ועם קריירה. למרות זאת הוא ממשיך להיות אומלל.

        אני מהמר על מהלך שיהפוך את הקערה על פיה. דון עושה תיקון בעונה הזאת ולכן יש לו סיכוי להינצל (אני חושב). דרך אגב, הפרק האחרון נופל בסוף השבוע של יום הזיכרון. מעניין אם תהיה לדבר סמליות (לחובבי הקונספירציה).

  2. ערן הגיב:

    השתתפות של ג'ואן בסצנת הסיום הייתה מאולצת, דון ופגי קוראים לפיט על מנת לדבר איתו על השינוי בפרסומות לברגר שף (ועוקפים את לו), אין סיבה שג'ואן תשתתף בפגישה זו,במיוחד לאור יחסיה עם דון.
    אגב, הארוחה מזכירה את הארוחה של פגי ופיט עם טד בעונה הקודמת, רק שהפעם דון מחליף את טד.
    ג'ים מנסה לעורר עניין בסוכנות על ידי הבלטת מחלקת המדיה והמחשב, ולכן מציע לצרף את הארי כשותף. בעונה הקודמת הארי רצה להיות שותף והזכיר את הדרך שבה ג'ואן קבלה שותפות, לא פלא שג'ואן מתנגדת ךמהלך של ג'ים.
    אגב, ציפיתי להתנגשות בין פיט לבוב ששניהם מבקרים בניו יורק.

    • fligen הגיב:

      גם אני חשבתי על הארוחה עם טד בעונה הקודמת, רק שאז זה היה נראה יותר כמו אבא עם שני הילדים, והפעם פגי היא האמא, ופיט הוא הילד

      • gadilahav הגיב:

        שניהם הילדים של דון בארוחה הזו. הוא נושק לפגי במצח ורומז לפיט לנקות את הפנים. שני דברים מאוד אבהיים

  3. Yair Gil הגיב:

    אני הרגשתי בחלק הראשון של הפרק שהמסרים קצת מפורשים ולעוסים מדי. פיט שרוצה את דון "סמכותי" ואת פגי "אמוציונלית" – ומחמיא לה שהיא טובה "יותר מכל אישה בביזנס" – נו באמת. גם הדיון בקול רם באשליית המשפחה שבפרסום לעומת המציאות המשתנה – בוגרי 7 עונות מד מן לא צריכים שיסבירו להם דברים כאלה. אבל החלק השני של הפרק ללא ספק סחף ופיצה.
    גם אני לא הבנתי לאן נעלמו ההשלכות של הנאום של דון לפיליפ מוריס. בסוף הפרק שעבר נראה היה שהוא שרף את כל הגשרים עם ג'ים ולו (שהיו מוכנים לרצוח אותו במקום). הוא גם הפר את כל ההגבלות המפורסמות שהוטלו עליו ולמעשה נתן להם עילה מיידית לפיטורים. ופתאום הכל כרגיל והוא אפילו שוב בישיבת שותפים? לא ברור.
    לדעתי דווקא נראה שמתבשלים מהלכים גדולים במשרד לקראת סיום חצי העונה. האובדן של לקוח מרכזי מצד אחד (שבי) והתחממות החיזור אחרי לקוח ענק אחר (פיליפ מוריס) מצד שני הם תמיד סימן לדרמות מתקרבות. וגם רמיזות למהלך מסתורי של מקאן מאחורי הקלעים, וג'ים שאומר לרוג'ר שיצטרך לבחור בין דון לחברה… יהיה סוער.

  4. ליאת זנד הגיב:

    במשפחה כמו במשפחה – אחרי גיל ההתבגרות של פגי, בו מרדה ב'אבא' המקצועי והמנטלי שלה, זה שדחף אותה בתחילה למקום בו היא נמצאת, היא מתפייסת איתו ושוב פותחת את סגור ליבה. היא חוזרת לזרועותיו כמו ילדה שבגרה שמשלימה איתו ועם העובדה שהוא מוביל ומכוון, ממש כמו בריקוד.
    ברקע – i did it my way – כל אחד מהם עשה את זה בדרכו.
    ג'ואן עשתה את מקומה לבד, לכן אין לה מקום בתמונה.

  5. טלי הגיב:

    פוסט מעולה ואכן התמה היא המשפחה, ולדעתי התמה הזאת נפרסה על פני הפרקים כולם ורק בפרק הזה הגיעה לשיא – התפרקות אידאל המשפחה האמריקאית. בפרקים הקודמים ראינו איך פגי עדיין לבד, איך דון ומייגן מנהלים זוגיות בלתי סבירה מחוף לחוף, איך פיט ובוני מגמגמים את פרק ב' שלהם, את בטי והנרי שמגדלים שלושה ילדים לא משותפים ולא ממש מצליחים לתפקד כמשפחה וכמובן את רוג'ר, מונה ומרגרט עם המשפחה המפורקת שלה. הפרק הזה מספק סגירה ושיא: הניגוד שבין החיוך של דון שצופה במייגן מבעד לחלון ומחייך כי אולי הכל חזר לקדמותו ובין המבט שלו כשרואה אותה מחפשת את סיר הפונדו ומבין שלא, הכל ממש לא חוזר לקדמותו. בפרק הזה אנחנו עדים לפתרונות שמוצאים הגברים הגאים של אותה תקופה, אותו סידור שמוזכר גם אצל ביל מג'י אם ("אשתי מבינה, למרבה המזל") ובוב, את פיט וטרודי שלא גרושים אבל מזמן לא משפחה וכמובן את ג'ואן, שמספקת את האמירה האופטימית והאמיצה של הפרק. ההברקה של פגי לפרסומת בסוף הפרק היא הסגירה של כל אלה ויש פה גם השלמה עם המצב.
    לגבי הבחירה של ג'ני ברייאנט בצבע התכלת – היא לא סתם בחרה בתכלת, היא בחרה בתכלת ואדום! גם לנשים, גם בעניבות הגבריות של הגברים שקשורים לאותן נשים וגם נגיעות של צהוב ומעט ירוק. התכלת והאדום הם הצבעים של בורגר שף, כמו שרואים פה : http://www.instructables.com/id/Resurrect-a-Brand-Burger-Chef-Part-5-Vintage-Place/. פגי, טרודי וג'ואן לובשות שמלות בצבע תכלת זהה. מייגן לובשת חולצה ומכנסי דנים (ג'ינס) בהיר ובסצינות אחרות פגי וג'ואן לובשות בגדים אדומים, הקירות בבית של ג'ואן אדומים עם וילונות תכלת, המטבח של טרודי עץ ותכלת והמטבח של דון הוא עץ ואדום. שום דבר על הסט הזה אינו מקרי. כמו כן האדום מופיע אצל מייגן בחולצת השבת הרקומה ואצל בוני בשלל האקססוריז המהממים כשהיא חוזרת מקניות. בקיצור – המון אדום ותכלת, וגם צהוב ומעט ירוק, בדיוק כמו בלוגו והמרצ'נדייז של בורגר שף.
    לי אגב לא הפריע שג'ואן לא מופיעה בסצינה האחרונה. זה שאין סימטריה בשולחן (רביעייה, שני גברים ושתי נשים) – זה דווקא מה שעושה את זה למעניין.

  6. דנה הגיב:

    הפרק הזה ככל הנראה הכנה לפרק 7….כמו בשובר שורות שגדי הזכיר בפרק המפצל את העונה העניין היה בגילויו של האנק על וולטר בישיבה בשירותים….כנראה יהיה איזה פיצוץ בפרק 7…ככה לפחות אני מקווה.
    כידוע לנו , ווינר אוהב לפזר רמזים לאורך העונה , ולדעתי ביואיק הולכים המפתח לכך.
    לדעתי היה משהו קצת מאולץ בריקוד של דון ופגי, למרות שבסצנה הזאת נחשף משפט יפה של דון "אין לי אף אחד ולא עשיתי שום דבר".
    הוא כנראה מבין שהוא ומייגן זה הסוף. דמותה של מייגן מרתיחה אותי כי היא נהנת מהכסף של דון בלי לעבוד ובלי בעצם להיות בת זוג אמיתית….אני מקווה שברזיית הכסף תיפסק.

    • דנה הגיב:

      ועוד משהו….לדעתי הארי המלין (קאטלר) הוא השחקן המצטיין של העונה. כל סצינה איתו ממש טובה, הוא סוג של נחש משקפיים , הוא זה שמבשל את כל המהלכים בסוכנות ומאז שטד עזב הוא רק מתבלט

      • אחת הגיב:

        נכון,הוא אסטרטג מעולה ולדעתי הפיכתו של הארי לשותף נועדה להעביר את הארי לצד "שלו".

      • gadilahav הגיב:

        המלין אכן מעולה. רמז לפרק הבא אפשר למצוא במשפט של רוג׳ר לג׳ואן בסוף – שהוא מבין למה הבחור ממקאן רצה לדבר איתו, כי הם מפחדים שהם יגנבו את ביואיק. רוג׳ר נראה כמו מי שזומם משהו

    • דנה הגיב:

      עוד משהו מסכם לגבי רמזים במד מן בכללי. קיימים הרבה רמזים במהלך העונה לגבי הבאות, אך סגנון הרמזים הוא לא אפלולי אלא דווקא די ברור לאחר שרואים את העונה מהתחלה. נניח די ברור לכולנו שביואיק ופיליפ מוריס לא אמרו את המילה האחרונה, וזה ישפיע על מהלך העונה ומעמדו של דון. כמו שבעונות קודמות למשל הפרק שהם החליטו לשנות את שם הסוכנות ל"קופר סטרינלג" והורידו את הדרייפר פרייס השליך על ההמשך, שניסו להעיף את דון החוצה. או הפרק שבו דון אמר "אני לא רוצה יגואר , אני רוצה שבי" ואחרי זה הם באמת השיגו את שברולט. וגם היו מספיק רמזים ששברולט הולכים לזרוק אותם , כי כל הזמן ציינו שהם לקוחות קשים ולא מרוצים מהעבודה.
      ולכן אני מניחה שמייגן ודון הולכים להיפרד, אני מקווה שכבר בפרק 7 נראה סימנים, כי זה כבר מתחיל להעיק.

  7. נאור הגיב:

    2 דברים שגם אני בדיוק חשבתי עליהם במהלך הפרק..
    למה גו'אן לא ישבה איתם בכדי להשלים את הפאזל (אם מגדירים את דון כאבא, פגי כאמא, ופיט כבן, גו'אן היתה על תקן הבת?)
    ולמה לכל הרוחות הארי קריין צריך להיות שותף? זה שהוא הגה את הרעיון להביא את המחשב זהו עניין פנימי של החברה..

    בנוגע לפרק הסיום, אני מאמין שפשוט הרדימו אותנו (השקט שלפני הסערה נקרא לזה?)
    לפי דעתי פרק הסיום יהיה עוצמתי (אולי לא ברמת הרתיחה של שובר שורות, אבל אני עדיין צופה דרמה לא קטנה..)
    לא סתם בחרו בשם Waterloo לפרק הסיום.. הולכת להיות לנו הכרעה כלשהי..

    • תמיר הגיב:

      צירופו של הארי להנהלה יאפשר בהמשך (אולי עוד בעונה הזו) לגרום לפיצול המיוחל מקאטלר + לו וטד שאו (אולי טד ישאר) . אפשר לומר שמי שיזם את צירופו הוא קאטלר בעצמו כי הוא לא קורא כמה מהלכים קדימה אלא רק מסתכל על הנזק מעזיבת שברולט ולטייח אותו על ידי כתבה על המחשב בעיתון. לעומתו דון הצביע בעד ואף הוסיף הסבר שדי מלמד על הבאות "כדאי לצרף את הארי כי הוא נאמן" , נאמן למי? כמובן לדון.

      • דנה הגיב:

        נראה לי שדמותו של הארי קריין הוכיחה בעיקר שהיא נאמנה לעצמה. ולא הבנתי מה הקשר של ג'ואן לשולחן…היא לא חלק מצוות ברגר שף

  8. נורה הגיב:

    ושכחתם שפיט ופגי באמת משפחה…

  9. לירון חדד הגיב:

    גדי, דבר ראשון ברכות על הניתוח, הסכמותי והוארתי כאחד. דבר נוסף וחשוב- הפרק הזה מתכתב לחלוטין עם פרק מהעונה השלישית כמדומני(לא ממש בטוחה) הפרק בו פגי נשארת במשרד עם דון בזמן שיש לה יומולדת והיא מפספסת את הארוחה שהכין לה בן הזוג שלה. באותו פרק דאג פיליפס עושה את צרכיו בהפגנתיות במשרד של רוג׳ר. הפרקים האלו חופפים ממש- דון ופגי מתחילים בהתנצחות, בפרק הקדום יותר פגי מוותרת על חיה האישיים בשביל לעזור לדון ובפרק הזה דון מעדיף להגיע למשרד מאשר להיות עם מייגן. בשניהם יש לפגי יומולדת, רק שחסי הכוחות משתנים.
    בעיני זאת דרך מןפלאה להראות את הדרך שעשו הדמויות בחלוף העונות, תוך כדי שימוש בבימוי מופתי של סצינות מקבילות.

    מה חושב?

    • gadilahav הגיב:

      אני חושב שהפרק הזה מתכתב הם ״המזוודה״ אחד הפרקים הקאנונים במד מן מהעונה הרביעית. אבל זו רק דעתי

  10. טלי הגיב:

    ועוד בקטנה:
    ביל מג'י-אם נעצר לאחר ש"ניסה למצוץ לשוטר סמוי" והוכה קשות ע"י השוטרים. זה נראה כמו איזכור די מפורש ל-Stonewall riots, שהתרחשו בסוף יוני של שנת 1969 בניו יורק. הפגנות אלה, שהחלו באופן קטן וספונטני בויליג', בבוקר ה-28 ביוני, היו של גברים גאים נגד יחס המשטרה, שרדפה אותם אז. הפגנות אלה הן אחד מאבני הבניין של תנועת השחרור של הגאים בארה"ב וכאמור – מד מן היא מראה לחברה האמריקאית, תמיד וגם בפרק הזה.

  11. ענת שלו הגיב:

    עוד רפרנס תרבותי חשוב לטעמי – כשפגי מדברת בסצינת הסיום על a clean, well lighted room מדובר ברפרנס לסיפור קצר של המינגווי בו איש זקן היושב בבית קפה, מלצר צעיר ומלצר זקן, לקראת סיום הלילה, ועולות בו מחשבות על הקונפליקט הבין-דורי ועל הקיום בכלל. לינק לסיפור – http://www.mrbauld.com/hemclean.html

  12. גל הגיב:

    משולש כי משולש הוא גג של בית. כי משולש הוא הצורה היציבה ביותר. משולש כדי לא לייצר את התבנית אמא-אבא-ילד אלא כדי להבהיר שכל אחד יכול לזלוג לכל זהות כי כך אנחנו – ילדים, חברים הורים והכול גם יחד. למה לא ג'ואן? כי מיד היתה מסתמנת אמא. וג'ואן היא הכול גם יחד ובעיקר היא משקיפה מהצד. היא אינדיבידואליסטית כבר מבראשית. היא אינה חלק. היא השלם.

    סצנת סיום מרגשת. הזום-אאוט. הפשטות. המחשבה שפיט ופגי הם למעשה הורים לילד ולמעשה עונים זה על צרכיו של זה גם אם לא מדברים על כך פורמלית. ודון – הוא יודע. והוא חווה את המשפחה החפה ממיניות. המשפחה הכי יציבה (משולש, כאמור) שכל אחד בה יכול להיות פעם הבסיס ופעם הקודקוד.

    פרק מושלם. אך האם היינו חווים אותו כך, בנוסטלגיה ובאינטימיות ובהתרגשות בו-זמניות אלמלא זלגנו למחשבים ופטמות ושבירה של מבנה קבוע? אני עדיין מאמינה ששבירת הפורמט מכוונת – שבירת פורמט כשבירת מודל המשפחה רק כדי שנוכל לזהות את הרעיון האידאי "משפחתיות" כשהוא יופיע מולנו.

    • הדס הגיב:

      אהבתי את ההסבר על שבירת הפורמט. אכן מבחינה רגשית הפרק כולו נחווה כשיבה הביתה, אל מד מן המוכרת, וסצנת הסיום רק העצימה את התחושה. לגבי הרכב "המשפחה" בסוף, מה שיוצר את האינטימיות הוא גם הסודות שכולם חולקים – הילד המשותף של פגי ופיט, הזהות הבדויה של דון. לכל אחד מהשלושה יש נגיעה, גם אם לא מלאה, לסודות של האחר. ג'ואן היא לא חלק מהסודות האלה, ויכול להיות שזו הסיבה שהיא לא שם.

      • gadilahav הגיב:

        אני לא בטוח ששבירת הפורמט נועדה לחזק את אפקט חזרתו של הפורמט, אבל זו ללא ספק נקודת מבט מעניינת ומבוססת. וזה מה שאני אוהב בבלוג – גם אם תמחקו את הפוסט עצמו, התגובות יותר טובות מכל ניתוח אחר שאני קורא על מדמן

  13. yaelyo הגיב:

    ביקורת מעולה, מחכה לפרקים ולטורים באותה מידה. לדעתי ג'ואן לא במשפחה הגרעינית כי ג'ואן זו המשפחה החדשה. ג'ואן מתפתחת ומתקדמת, היא עולה בסולם החברתי והמעמדי, היא פרוגרסיבית, היא הפמיניזם החדש שעוד לא יודע שהוא כזה ב 1969. לעומת פגי, שמיוצגת באופן די סטריאוטיפי כאשת הקריירה הפמיניסטית שלובשת חליפות גבריות ונאלצת לוותר על ילד ומשפחה כדי להתקדם בקריירה, שלא הופכת אותה למאושרת, ג'ואן הולכת בדרך נפתלת, דרך שבתחילתה נראית כמו כניעה או פשרה לעולם הגברי השולט, ובהמשכה היא מתגלה כאשה חזקה ומנצחת שיודעת מה היא רוצה, יודעת איך להשיג את זה ולא מוכנה לפשרות. גם הויתור המכריע והמשפיל על כבודה – הסכמתה לעסקת הזנות המלוכלכת שבזכותה קיבלה שותפות, נעשה מתוך מודעות ועמדת כוח מבחינתה. מי שהתחילה כמזכירה דמויית מרילין מונרו ששוכבת עם הבוס ושולטת במשרד כי היא משחקת את מה שהגברים מצפים ממנה לשחק, האשה הסקסית המפתה והאמא שדואגת לצרכיהם, יודעת שהיא משחקת משחק, שזו מסכה. יש לה ילד בבית, אבל היא בדיוק ההפך מהאם הסטריאוטיפית שמנסים להציג בפרסומת לברגר שף. היא לא חייבת לבשל לבעלה שחוזר הביתה. היא לא מעמידה פנים כמו בטי, שהיא האם המושלמת לחמש דקות לפני שהיא מתערערת ושוברת הכל. ג'ואן עושה מה שצריך כדי לשרוד – עובדת, מעסיקה את אמא שלה, שומרת על האינטרסים שלה במשרד ואפילו בוגדת בידיד הטוב שמסר לה אינפורמציה מכריעה על ביואיק. היא לא מוכנה לוותר על אהבה ולא מוכנה לשקר בשביל הפאסאדה המושלמת. היא כבר מושלמת. לדעתי, המשרד יעבור אליה.

    • gadilahav הגיב:

      הארוחה המשפחתית בסוף היא אלגוריה, היא סמל לפמיליאריות של הדמויות עם עצמן ושלנו איתן. לכן חשבתי שג׳ואן צריכה להיות שם, לא במישור העלילתי אלא הסימבולי

  14. בוריס הגיב:

    המשבר בוא יבוא והוא יכלול את ביואיק ואת פיליפ מוריס.
    ותודה על ניתוח אינטליגנטי ומבריק.

  15. מירב הגיב:

    תודה גדי על טור מעולה. פרק מעולה! פשוט ללקק את האצבעות ולהריע כל פעם מחדש לוויינר על הבחירות שהוא עושה עבור הדמויות שלו ותוויית הסיפור הכללי. כל כך אינטגרטיבי ועמוק ועגול ונשען וממשיך ברמה המעודנת ובדרך ריאלית, לא מתפתה , וגם מלא חסד. דון כמו אמריקה של סוף השישים מתקלף ממסיכות, פשוט, אמיתי, נושם.
    הפרק הזה הוא הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים לעבודת קריאייטיב, וכנראה שזה לא מקרי. היצירתיות, זרימת החיים מתחילה לחזור.
    לגבי מה שהוא אומר לפגי על זה שהוא לא עשה שום דבר והוא לבד, ושלה הוא לא דואג- לדעתי המצב הפוך. אמנם הקשר עם מייגן גווע , אבל תהיה לו אישה חדשה, והכי חשוב – יש לו את ילדיו. הוא גם יפלס חזרה את דרכו לפסגה זה גם ברור. לא כך לגבי פגי, רווקה מזדקנת יחסית לדור ההוא, ללא ילדים, הנמחצת ממש בפרק הזה תחת תקרת הזכוכית. משפחה לא תעזור לה כאן (בניגוד לבוב בנסון).
    גם לי יש תחושה של פרק 7 מלא אקשן ותהפוכות, אבל לשמחתי ווינר הוא המחליט ולא אני, ולגמרי סומכת על כל בחירה שייקח

    • מור הגיב:

      מסכימה לגבי חוסר הטאקט של דון לומר לפגי שמה שמדאיג אותו זה שהוא לא עשה דבר ואין לו אף אחד. במקום לנחם בעצם ביטא את הדאגה שלה כביכול.

  16. זמיר הגיב:

    היום שלאחר רצח קנדי הוא היום בו באופן מעשי נפרדה בטי מדון. העיתון הוא מהיום הזה בדיוק. מייגן הוציאה אותו מהארון כשחיפשה את קערת הפונדו שלה. כבר די ברור שזה יום העזיבה שלה את דון. אז, ב-63, רק דון ופגי הגיעו למשרד ביום למחרת; גם הפעם, אחרי שמייגן נסעה (ואחרי שהווילון השחור נסגר מאחוריה ומאחורי בוני במטוס) – זה רק פגי ודון במשרד. כשהכל מסביב מתפרק – הם ביחד. ברור שלא בקטע רומנטי, אבל כן כגרעין המשפחה האלטרנטיבית. דון היה עם פגי ברגע הקשה בחייה, היא היתה איתו כשהוא התפרק. ועכשיו הם שוב ביחד, כל אחד בדרך שלה/ו, אבל ביחד. מפוכחים, כנים מאוד, וכתוצאה מכך אפילו מחוזקים.
    כי בהחלט יש אפשרות שהכל שוב יתפרק. אבל שההתפרקות הזו תהיה לטובה. בנובמבר 69 עבר בקונגרס חוק מחמיר כנגד עישון וכנגד פרסומות לסיגריות, שחייב את הוספת תווית האזהרה לקופסאות ואסר על שידור פרסומות לסיגריות בטלוויזיה וברדיו החל מינואר 1970. כך שגם אם העסקה עם פיליפ מוריס תיסגר בקרוב, הרי שההכנסות מהם יירדו באופן חד בהמשך, וכמובן שהנפגעים הישירים מכך יהיו קודם כל ג'ים ולו, אבל גם הארי. במקביל, החשש של מקאן לאבד את ביואיק (אותו אפשר היה כנראה להבין מהשיחה בסאונה עם רוג'ר) יחד עם המידע שקיבל בוב – מסבירים את התגובה של רוג'ר לדברים ששמע מג'ואן, ויחזקו בסבירות גבוהה את האגף של דון ורוג'ר. כך שאולי זו באמת ההתפרקות המתקרבת – שתחזיר את ה"משפחה" המקורית לשליטה.
    דון – אולי זו היתה העברה המקל. הדרך הנפלאה בה עזר לפגי להגיע אל עצמה, ועל הדרך גם אל הפתרון. יותר ויותר אני חושב שיש סיכוי שבסופו של דבר הוא יחליט לעזוב ולצאת. את היכולת הדרייפרית בוודאי שעוד יש לו. אבל האש כבר לא בוערת בו. הוא הרבה יותר מפייס ומפוכח. ובכל פרק כמעט יש הבלחות של דיק ויטמן, שבהן הוא נראה אחר – נינוח ושלם עם עצמו, אבל גם עם איזו פגיעות אנושית שלא היתה גלויה קודם. ועכשיו, כשהסיפור עם מייגן ככל הנראה נגמר סופית, הוא יוכל ב(חצי) העונה הבאה למצוא את האישה של חייו ולרכב אל השקיעה על הסוס הלבן ההוא.
    אבל מעבר להכל – באמת פרק נפלא, ואכן עם טעם של פעם. ולכן גם אולי החברה בקמפיין – לא מכונית, לא סיגריות, אלא משהו צנוע יותר, והכי אמריקאי שיש. Back to basics.

  17. HadasHadas הגיב:

    לגמרי מסכימה עם זמיר לגבי הנינוחות של דון, נראה כי הוא מצא שלווה פנימית. מאוד דיק ויטמיני ופחות דון של פעם. חסרו ליי מאוד מאוד ילדיו של דון שנראה שהוזנחו בעונה זו. וחבל. היו לפחות פעמים במהלך הפרק שהיתה תחושה כי הפרק הסתיים ואז הוא המשיך….בימוי מעניין. העלילה של ג׳ואן ובוב לא מהודקת מספיק. לא הבנתי איך פתאום הוא חזר לתמונה, לא קשור לא ברור. וחבל שגיינסבורג הועלם הלואי שיחזור להבליח

  18. אילת ש הגיב:

    מכירים את התחושה של ׳ להתחיל להתגעגע למשהו עוד לפני שהסתיים..׳
    איזה פרק!!
    גדי, תענוג תמיד לקרוא את שכתבת.
    כמה קטנות…

    בוני בחרה לתמי את ׳בובת הברבי מקליפורניה׳
    ופיט בחר את בוני ׳בובת הברבי׳ עבורו.
    בטיסה, כשפיט תוהה : חשבתי שלא תתחתני שוב.. תגובתה- ׳ תפגוש אותי בשירותים׳.

    משפטי- ״אתה במצב רוח טוב״ נאמרו לדון עי מיגן, לפיט עי בוני.
    מיגן- בהתחלה מודה שמתגעגעת לדון עצמו.
    בסצינת חיפוש סיר הפונדו כבר מודה:
    I miss my things..

    שופינג בניו יורק- אליבה דה: דון עם מייגן, טרודי ששבה עם רגלים מלוכלכות מהעיר ובוב בנסון.
    ושתי סצינות הסיום: הריקוד והמפגש בדינר-
    פשוט עוצרי נשימה.

  19. עינב הגיב:

    מעבר לדברים שגדי כתב, אקח מהפרק המיוחד הזה (לא הכי יפה, בטח לא מושלם – אבל מיוחד) את הדיאלוג בין פגי לדון על מהי בעצם "עבודה" ואיך אתה "יודע" שאתה טוב, או צודק, בכלל בכיוון. והתשובה: אתה לא יודע. וזהו.

    1. פיט ובוני צופים בסרט במהלך הטיסה: כן, אמצעי בידור במטוסים כבר היו דבר מקובל ונפוץ בסוף שנות ה-60. גם סקס באוויר (קראתי באחד האתרים אגדה, לפיה הפעם הראשונה בעננים הייתה מעל ניו יורק).
    2. שתי יצירות תרבותיות שעוררו סערה מוזכרות בפרק. הראשונה היא הרוויו "הו כלכותה!" (בוני הולכת ללא פיט) שהוצגה בבכורה באותם ימים באוף-ברודווי וכללה סצנות עירום גבריות ונשיות. השנייה היא הסרט "(I Am Curious (Yellow", שדון מספר עליו לפגי ("ברור שמייגן תרצה לצפות בסרט מלוכלך", היא אומרת לו). תכל'ס, לא סרט מלוכלך – רק מיני ובעיקר רגיש לצדק חברתי. אחרי "מטריות שרבורג", מסתבר שלזוג דרייפר יש טעם אנין למדי בקולנוע. הנה הסרט במלואו: https://www.youtube.com/watch?v=YyJoWSsU5E4
    3. בחדר, דון מוצא את שער הניו יורק טיימס שבישר לקוראים על רצח קנדי. זה מזכיר לי שיש אנשים שאוספים שערי עיתונים שסיקרו ציוני דרך היסטוריים או חשובים. זה השער ולמי שאוהב עיתונים – מרתק לראות מהו ניסוח הכותרת, מהן יתר הפרטים בעמוד ועוד. https://img0.etsystatic.com/000/0/6660718/il_fullxfull.316752874.jpg
    4. מצב הגייז בניו יורק על סף רתיחה. ב-28 ביוני, לכל הפחות סמוך למועד ההתרחשויות ב"מד מן", יתרחשו המהומות המפורסמות בסטונוול. כמו כן – ג'ואן ידעה שבוב נמשך לגברים. הוא סיפר לה? אינסטינקט? לא ברור, אבל היא אומרת לו "אתה לא צריך להיות עם אישה". בבלוג של עידו ישעיהו בוואלה! נטען שגם עם סאל רומנו היא הבינה זאת מיד. הייתכן שג'ואן המציאה את הגיי-דאר?
    5. סצנת הבורגר שף היא גם שחזור מדהים של מבנה סניף אופייני לבורגר שף משנת 1969: ככה זה נראה במציאות: http://webzoom.freewebs.com/burgerchef/2012%20Jul/SCN_JUL2012_020.jpg
    6. רוג'ר יושב בסאונה של "ניו יורק אתלטיק קלאב" – מוסד אמיתי שקיים עד עצם היום הזה: http://www.nyac.org/
    7. ולפינה החביבה עלינו העונה: רמזים למוות בשריפה. הפעם, בוב משחק עם מצית שוב ושוב וג'ואן מעירה כמה זה פופולרי בקרב ילדים קטנים. יש לכם את זה ביותר בולט?
    8. וגם: הווילון הנסגר בטיסה בה נוכחים גם מייגן וגם בוני – שניכר כי דון קצת מושך אותה. יש כבר ספקולציות שלמות סביב הווילון הזה http://gothamist.com/2014/05/20/is_megan_going_to_die_on_sundays_ma.php
    9. וזו האות לפתיחת ההימורים: האם מישהו ימות ואם כן, מי?

    • דנה הגיב:

      לא הייתי מהמרת על מוות…הקטע עם השריפה נראה לי נדוש. ואפרופו ציינת את הסאונה, שימו לב כמה הגוף של רוגר חטוב, לעומתו לדון יש כרס נוזלית.

    • דונה:-) הגיב:

      הדבר הנכון הוא שדון יהרג בפרק הבא, כלומר בפרק 7 עונה 7.
      וכל החצי עונה הבאה תהה ההתמודדות של כל הנותרים עם מותו.
      פיט- מצטערת אין תקווה האיש יהיר וסתום וגם אם דון יפול לו על הראש הוא לא יבין מזה כלום ורק יתבכיין כמו ילד קטן.
      פגי – תהפוך לאשת פרסום מדהימה.
      בטי- תמשיך להיות ממומרת, גם היא ילדה קטנה.
      סאלי- תגרום לאבא שלה להיות גאה בה גם אחרי מותו.

  20. meow הגיב:

    רק לי האדום על הפה של פיט הקפיץ ישר מחשבות על מוות שיתרחש? זה נראה כמו חיוך הג'יגסאו של הג'וקר, ואאל"ט כתבו פה בתגובות שאדום בסרטים וסדרות אמריקאיים מטרים מוות.
    דווקא שריפה/פליטת גז נראית אופציה לא רעה, גם בגלל הרמזים וגם כי מייגן הדליקה סגריה מהגז בפרק הקודם… נורא חסר אחריות מצידה.

  21. ארז הגיב:

    רק תיקון קטן: דון מדבר על 1955 כשנה טובה, כשנה שהוא התחתן בה (עם בטי, מן הסתם) ופגי היא זו שמדברת של 1965

    • ארז הגיב:

      אה, אוקיי. טעות שלי. אכן דיבר על 1955 , אבל 1965 היא שנת החתונה (עם מייגן)

      • מור הגיב:

        פגי אומרת שזה נשמע כ"כ שנת 55 (הרעיון שלה לפרסומת). דון אומר שזו הייתה שנה טובה (פגי לא זוכרת)
        פגי אומרת ש-65' הייתה שנה טובה. דון עונה בטון של אכזבה: "התחתנתי" (בשנה זו עם מייגן)

  22. נטע הגיב:

    הטור נפלא, והתגובות גם כן 🙂
    אוסיף רק משהו – כאב לי לראות את הפנים של ג'ואן כשהיא מגלה שהם מאבדים את שברולט. מצד אחד ודאי שמחה להעיף את התקציב המלוכלך הזה (מכל הכיוונים! תקציב ורסטילי למדי!) ומצד שני עצובה ששילמה עליו מחיר כה כבד. לפחות זה לא היה לשווא.
    ועוד משהו – אני מסכימה שליד מד מן כל סדרה אחרת היא נחותה, אבל הרפרנס לסיינפלד בסצינת הסיום יושב לי במוח ולא עוזב. סליחה על הזילות 🙂

  23. יעל ע. הגיב:

    דון-פגי-פיט בסצנת הסיום כיוון שיש דבר אחד שמקשר בינהם שאף אחד אחר לא יודע במשרד וזה הילד שנמסר לאימוץ. אני לא זוכרת את כל הדיאלוגים אבל בזמן שישבו שם ודיברו על משפחה הדמות של הילד המאומץ זעקה לי מתוך המסך. לכל אחד מהם יש חלק בסוד ואולי זה מה שהופך אותם למשפחה. מעבר לכך פיט פעם אמר לפגי "את מכירה אותי" והיא שתקה בהסכמה. ופגי מכירה את דון ודון מכיר את פיט ופיט מכיר את דון…יש שם קשר מאוד חזק . יותר תחושה של אחוות אחים.

  24. לילך הגיב:

    נקודה נוספת שעלתה בסצנה האינטימית בים פגי לדון. בתום הוידוי ההדדי שבה הצדדים הפגיעים ביותר יוצאים לאור, פגי כמו ממשיכה במשאלה פרטית משלה- תאר לך עולם בלי טלויזיה וכו'. מהמבט של דון נראה שהוא שותף לכמיהה שהציגה.
    ואז,רגע אחרי, מסתבר שכל המהלך היה מעין מבוא להברקה רעיונית של פגי לקמפיין.
    שוב האישי והמקצועי מתערבבים. שוב האישי ( שקורה בזירה מקצועית- המשרד) מוקרב לטובת הרעיון הבא.
    ניתן לראות מהבעת פניו של דון שבריר של תחושת אכזבה.

    אין בזה בכדי לפגוע במה שקרה ביניהם. יש בזה רק לייצג את ההבנה שהמשפחה החדשה היא לא רק אלה שעובדים איתך, אלא העבודה עצמה.

  25. ליריקס הגיב:

    גדי תודה על עוד פוסט משובח לפרק נפלא. ותודה גם לכל המגיבים. בהחלט המקום הכי מעניין להיות בו אחרי שמסיימים צפייה לילית בפרק של מד מן.

  26. מור הגיב:

    לדעתי ג'ואן לא הייתה קשורה לסצינת הסיום המצוינת ולא היה טעם שתהיה בה .זה היה ממש רגע של דון, פגי ופיט שיש להם היסטוריה משותפת/זוגית אחד עם השני/ה. מה לפיט ולג'ואן?. באותה מידה ניתן לומר שגם רוג'ר היה חסר (אם מדובר מההיבט הפמיליארי שלנו עם הדמויות).

    בעצם לכל הדמויות המקוריות משפחות מפורקות/אלטרנטיביות (דון, פגי, פיט, רוג'ר, ג'ואן) – ממש אתגר עבורם להגות פרסומת עם מוטיב על המשפחה האמריקאית.
    אם, בית = טלויזיה, בורגר-שף ("מקום נקי ומואר ופתרון למשבר של אמהות" כמו שפגי אומרת) = משפחה. הפרק הבא חייב להיות וודסטוק!

    קני המסכן, רק מבליח פה ושם… כשבוב מגיע עם החברה' הם שואלים אותו How's the kid? ועונה שהוא זוחל בכל מקום וחייבים לפקוח עליו עין… מדבר על בנו אבל בדיעבד, מרמז אולי גם על לפקוח עין על בוב.

    איך פגי סופגת את כל ההשפלות… ליבי ממש יוצא אליה . במשרד עם פיט ולו, לא מספיק מה שפיט אומר לה, פתאום נשמע טד,שמופיע עוד פחות מקן העונה,- יושב לו מדוכא בקליפורניה עם כוס מיץ התפוזים שלו (Sunkist אני מניחה) והנחית עליה את משפט המחץ" I would do anything at my disposal to win this

    למרות שלא משתתפת בחגיגת הספקולציות על מוות מתקרב, עוד רמז על שריפה – כשפגי מעלה רעיונות עם דון היא נותנת דוגמא לאמא ששורפת את הצלי (לא מספיק שאמהות מזוהות רק עם משפחה, עכשיו גם עם המוות…)

    לאחר שמד מן תיגמר, בצער רב, חייבים לתת לרוג'ר תכנית לייט נייט. הוא פשוט קורע…

  27. יפעת הגיב:

    גדי, אני הולכת איתך, לא שריפה ולא מוות, רק שובו של דון דרייפר. חזק יותר, רגיש יותר, פיכח ומוכשר כמו שד.
    כל הפרק האחרון מרגיש כמו הכנה לאירוע דרמטי בסוכנות.
    גים הוברט ממקאן מרחף סביב דון כבר מפרק החזרה למשרד עם רשת בטחון למהלכים הרפתקניים, רוג'ר משתוקק לחבוט בקאטלר, פיט מופיע שוב במשרד בניו יורק והארי "הנאמן" קריין הפך לשותף.
    יכול להיות שחבורת סטרלינג, דרייפר, קמפבל חוזרת לדהור??? נראה כאילו יש רוב באסיפת השותפים לצוות הישן.
    מה יותר מתאים מאשר בוב בנסון (עם קורות חיים פיקטיביים כמעט כמו של דון) כמנהל הפרסום של ביואיק, פיט ודון כצוות, תקציבאי וקופירייטר, מביאים את המכונית האמיתית ולא איזה דגם הזוי של שבי? ובמקביל, כשלון של קאטלר ולו מול פיליפ מוריס….. אפשר לפרק את הפירמה שהתחברה למען שבי ולמי איכפת שקופר ישאר עם קאטלר הנחש וטד המרוקן. אפשר גם לעבור למקאן
    נ.ב. למישהו יש ספק לאן תלך פגי??

  28. ירון הגיב:

    אז מה, מייגן היתה צריכה להגיע למשרד בניו יורק כדי לראות מה עשו מדון לפני שהיא מחליטה סופית לעזוב אותו? למרות שהיא טענה שלא אכפת לה מהעובדה שהוא איבד את עבודתו ואת מעמדו בחברה נראה שכל הדיבורים האלה על הגודל של המשרד שלו לעומת המשרד של פגי, פלוס מכת המחץ לשמוע את דון מבקש רשות ללכת הביתה הם שגרמו לה להתחיל לאסוף את הדברים שלה לקראת פרידה סופית,
    שניהם מדברים על לברוח מהכל לחופשה במקום נייטרלי, אבל אף אחד מהם לא באמת מאמין שזה יעזור.

    וכן, אחלה פרק, אחלה בלוג. תענוג.

  29. דונה:-) הגיב:

    ג'ואן בניגוד לפיט, פגי ודון היא מציאותית, היא לא מספרת לעצמה סיפורים שיש לה אהבה או משפחה מהאגדות והכי חשוב היא בטוחה בעצמה ולכן היא מחכה לדברים טובים שיקרו לה.
    היא לא שותפה ל"משפחה" של דון, פיט ופגי היא מעל זה.
    גם ההתנהגות שלה בעבודה היא מקצועית , ממוקדת וחסרת רגשות וזאת בניגוד לפיט ופגי שבקלות ניתן לערר את שלוות רוחם או דון שמתנהל כמנטור… במשרד פרסום…

  30. לא יודעת אם נאמר כבר קודם אבל פגי ופיט כמעט היו משפחה בעצמם..

  31. asaffrenkelאסף הגיב:

    כרגיל תענוג לקרוא את הביקורת שלך גדי.
    אמנם אני כותב באיחור (אני מחכה שהעונה תגמר ואז יותר כיף לראות).

    סצינת הסיום הזכירה לי את מאוד את סצינת הסיום של הפרק הראשון בעונה הראשונה.
    שם דון עם המשפחה האמיתית שלו.
    עם אותה תנועת מצלמה, זום אין ולאט ולאט מתרחקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s