רון בן טובים כתב מאמר לאתר סלון האמריקאי בו הוא משווה בין מד מן למובי דיק. לבקשתי, הוא כתב תמצית של המאמר שמופיעה כאן. אם אתם רוצים לקרוא את המקור (קצת ארוך, אבל כדאי לכם), הקליקו כאן.

מאת רון בן טובים

מד מן היא סדרה מסוג אחר, ולו בשל העובדה שהיא לא רק עסוקה בלספר סיפור, אלא שמה דגש נפרד וחזק לא פחות על הדבר הזה שאנחנו עושים כשאנחנו מספרים סיפורים. או, בצורה קצת אחרת, מתי אנחנו מספרים סיפורים ועם איזה סוג של סיפורים אנחנו מזדהים.

מהבחינה הזו, מד מן, מתכתבת עם יצירה אמריקאית קנונית אחרת, יצירת המופת הספרותית של הרמן מלוויל, "מובי דיק" מ-1851– סיפורה של ספינת ציידי לווייתנים, הפיקווד, בפיקודו של קפטן אחאב האובססיבי, ששטה במטרה ללכוד את הלוויתן הלבן מובי דיק.

ההזדהות הזו עם "מובי דיק" מתרחשת בכמה מישורים. מישור אחד, הוא אזכורים ישירים לספר עצמו, בין אם דרך ציור שבובי מצייר בביתו של דון, או ציטוטים/שמות נבחרים שמופיעים מדי פעם. מישור נוסף, הוא העלאה תכופה של מטאפורות ודימויים מהתחום הימי שמציצים בסדרה מדי פעם (לקוחות הם "לווייתנים" או "דגים גדולים", חברות פרסום הן "ספינות", ברט קופר ורו'גר סטרלינג שניהם בעלי עבר בספנות או ימאות, וכן הלאה).

אולם המישור היותר משמעותי עוסק בהתפתחות הדמויות, ובראשן כמובן דון דרייפר. קיימת ההקבלה, לפי דעתי, בינו לבין דמותו של ישמעאל, הימאי שקולו מלווה את "מובי דיק" כולו, וזאת משום שהוא הניצול היחיד מההתרחשויות שהוא עצמו מספר.

דון, בדומה לישמעאל, הוא ניצול יחיד לאירוע קטסטרופלי, אירוע שממנו הוא יוצא עם זהות חדשה, בדייה שהוא יצר על מנת להמשיך ולשרוד. בצורה כזו, "דון דרייפר" הוא יצירת אמנות, כזו שמפורשת על ידי הסובבים אותו, כל אחד בדרכו שלו, ושמקבלת את עצם המשמעות שאחרים מעניקים לה מעצם העובדה שהיא חסרת כל פשר סופי. כלומר, כולם חושבים שהם יודעים מי זה דון דרייפר בדיוק בגלל שדון דרייפר לא קיים, לפחות לא באמת. הניצול שממציא את עצמו מחדש הופך בעיני אחרים לסוג של אובססיה. הוא הופך בעצמו להיות לוויתן לבן עבור דמויות שונות בזמנים שונים, כמו בטי, פיט ועוד.

בסופו של דבר, ההתכתבויות הרבות של הסדרה עם "מובי דיק" נועדו לדחוף לקראת "מובי דיק" טלוויזיוני של המאה העשרים ואחת. היצירה החדש הזו חוזרת לתקופה בהיסטוריה האמריקאית שבה ישמעאלים חדשים מתחילים יותר ויותר להשפיע על התרבות האמריקאית, מיעוטים שבראשם היהודים האמריקאים. מייקל גינזבורג, רייצ'ל מנקן – הם אלו שלוקחים על עצמם לנסח מה היא אמריקה.

למאמר המלא של רון בן טובים בסלון.