את הטור הזה פירסמתי בחודש שעבר בליברל, בגיליון שהוקדש כולו ליהודים.
אתם מוזמנים לעשות מנוי כאן

ג'רי! את יודע שג'פרי עובד עכשיו בסנטרל פארק??

אם תאספו 10 אנשים אקראיים ברחוב ותשאלו אותם מהי הסדרה הכי יהודית בתולדות הטלוויזיה מאז ומעולם, 11 מתוכם יענו: סיינפלד. ואין בכך מן ההפתעה. הסדרה שבמרכזה דמות יהודית, ששני הכותבים המרכזיים בה יהודים, ששניים מתוך ארבעת השחקנים הראשיים הם יהודים, שכל כולה עטופה בהומור יהודי שטובל ומתובל בחיים היהודיים בעיר היהודית ביותר בעולם, היא גם הסדרה הקומית המצליחה ביותר בתולדות המסך הקטן, זו שהגדירה מחדש את הסיטקום, זו שאחריה שום דבר אינו יכול שלא להתייחס אליה. העובדה שאין טעם לחזור ולספר שוב על הכתרים שעיטרו את ראשה רק מוכיחה את כוחה והשפעתה.

אולי הדבר החשוב ביותר הוא שהסדרה הזו שווקה לעולם וכבשה אותו בעזרת שמה: לא "ארבעה בעיר הגדולה", לא "ניו יורק, ני יורק", לא "חברים??". שמה אינו מרמז על יהדותה, אינו קורץ בחצי עין על כך. שמה אפילו אינו שם יהודי – שמה הוא פשוט שם של יהודי. רוצה לומר: אמריקה, המדינה החזקה בעולם? טלוויזיה, התעשייה המשפיעה בעולם? ניו יורק, בירת הטלוויזיה של המדינה החזקה בעולם? אז במילה אחת: סיינפלד! היהודי שכובש את העולם. הפרוטוקולים של זקני ציון לא היו הולכים רחוק עד כדי כך.

וכמו שמתבקש לבחור בסיינפלד הסדרה, כך הבחירה הטבעית היא לבחור בסיינפלד עצמו כדמות היהודית ביותר בתולדות הטלוויזיה. אבל דווקא כאן, מה שמתבקש הופך למתבקש מדי, מה שמובן מאליו הופך למנת יתר. ג'רי סיינפלד בנה את דמותו כדמות וינרית. הוא ריכז בה את כל התכונות היהודיות הטובות והחיוביות. למשל: הוא לכל אורך הסדרה יוצא עם כוסיות על. ולא מדובר בבראד פיט – כוח משיכתו איננו במראה, אלא – כמה יהודי מצידו – בשכלו, בחריפותו, בכריזמה השופעת. הוא מסודר, הוא קפדן, הוא בעל תושיה. התכונה "השלילית" שלו היא שהוא איסטיניס, שזה כמו לציין בראיון עבודה שהתכונה השלילית שלך היא "הקפדה על פרטים קטנים". וחשוב מכל – הוא שופע בתכונה היהודית החיובית והמוערכת ביותר אי פעם: הומור. מה זה שופע? הוא מתפרנס ממנה, תרתי משמע: גם בסדרה וגם במציאות.

עכשיו, הביטו ברשימה הזו. מה בדיוק יהודי בה? כמה וינר יכול יהודי להיות? איפה זה ואיפה 2000 שנות גלות ורדיפות? היכן זה והיכן "האדונית והרוכל" או הסוחר מוונציה? מה לזה ולאיוב? שימו את זה ליד וודי אלן ומיצאו את ההבדלים. וזה לא שסיינפלד לא מטפל בהומור בכל הצדדים הפחות נוצצים של היהדות. בשביל זה הוא כתב את כל דמויות המשפחה שלו – מננה ודודה מניה (ההיא עם הפוני) עבור בהלן ומורטי סיינפלד. אבל אם יש דמות שנושאת בגאון את כל המכוער, הדוחה המגוחך והסטריאוטיפי שביהדות – הרי זהו אנקל ליאו.

זה מתחיל כבר במראה החיצוני: האף הנשרי, השפם הזדוני, הקרחת והכיפוף, הבגדים שירש מסבתא שלו כשנחתה בברוקלין לפני המלחמה, ומעל הכל – המעילים השחורים הארוכים, שילוב קטלני של שטריימל דוסי והאאוטפיט של גרגמל.

אבל זה כמובן לא נגמר בחיצוניות בלבד. כל תכונת אופי מכוערת שניתן להעלות על הדעת ומקושרת ליהדות, תופיע אצל אנקל ליאו בהגזמה מגוחכת ומגחיכה. כבר בפעם הראשונה שאנו פוגשים בו, בארוחה אצל דודה מניה עם הפוני, הוא לופת את זרועו של ג'רי באדיקות. אפשר ממש לדמיין אותו יושב כך בבית הכנסת בשטייטל בגליציה, מטרחן למוות את שכנו לתפילה, כי הרי טרחנות/חפירה/קדיחה למוח הם עוד סממן יהודי בולט אצל ליאו. לנצח יתהה למה ג'רי לא מתקשר, גם כשג'רי אומר לו שהוא ראה אותו גונב ספר בחנות הספרים, הוא יענה: "אז למה לא באת להגיד שלום?", וכמובן – תמיד יספר, באימוץ תכונה נשים קלאפטעית ידועה, נסים ונפלאות על בנו ג'פרי,שעובד במחלקת הפארקים. הוא יעשה עכשיו בריבר סייד מה שהוא עשה בסנטרל פארק! אתה מבין את זה ג'רי??

כל דבר רע שקורה לאנקל ליאו – מקורו באנטישמיות, תכונה שאימצו בחום פוליטיקאים ישראלים. מההמבורגר שניצלה יותר מדי בדיינר ועד לידיה, האשה שהוא יוצא איתה וצוחקת מהבדיחה של ג'רי עליו אצל ג'יי לנו. וכמובן – ליאו, כמו כל יהודי טוב, הוא קמצן בן קמצנים, נובר בפחים וחמדן בלתי נלאה, כפי שמוכיחה העלילה שהוא הכי מזוהה איתה: השעון שהוא מוצא בפח האשפה אחרי שג'רי, שקיבל אותו מהוריו, זרק אותו ועכשיו נאלץ לרכוש אותו בחזרה תמורת 350 דולר. "זה לא הכסף ג'רי, אני פשוט אוהב את השעון הזה!".

אני? גנבתי? מה פתאום. אני מבולבל, איך קוראים לי? אתה יכול לקחת אותי הביתה?

וכדי להוסיף חטא על פשע, ליאו הוא לא רק קלפטומן (הוא גונב מחנות הספרים) אלא גם בעברו יש "פשע תשוקה" נסתר ואפל. במקרה, או שלא במקרה, פורסם לאחרונה מחקר על פיו ג'ק המרטש היה יהודי שהיגר ממזרח אירופה ללונדון במאה ה-19. היהודים האלה, תמיד יש משהו אצלם שיגרום לאלימות ולרוע בלתי נשלט להתפרץ, או כמו שאומר ליאו לג'רי אחרי שזה גורם לו להיעצר על גניבת הספרים: "כל מי שבוגד בי יודע – אני לעולם איני סולח".

אנקל ליאו (שאגב, מופיע רק ב-15 פרקים ומגולם באופן מופתי על ידי לן לסר, שמת בגיל 88 ב-2011) הוא דמות יהודית כל כך סטריאוטיפית, שלו היה נכתב בידי מישהו אחר – אותו אדם מייד היה מואשם באנטישמיות. אבל כמו שרק שחורים יכולים לקרוא לעצמם "ניגר", וכמו שרק ליהודים מותר לספר בדיחות שואה, כך רק ג'רי סיינפלד יכול היה להמציא את אנקל ליאו. אם ג'רי הוא היהודי "הטוב", החיובי", אנקל ליאו הוא היהודי השלילי, הקריקטורי, עד כדי כך שמתגנב החשד שאנקל ליאו וג'רי הם, כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, שני פנים של אותה דמות. שניהם יחד הם דמות יהודית עגולה ושלמה.  וזה מה שהופך את ליאו לדמות היהודית ביותר בסיינפלד, הסדרה היהודית ביותר: רק יהודי יכול לטפל ולפרק את הסטריאוטיפ היהודי הקיצוני הזה, בעזרת התכונה היהודית ביותר: הומור.

מנוי לליברל אפשר לעשות בלינק הזה.

.ולסיום: המיטב של אנקל ליאו. לא להחמיץ