בדיוק חודש לפני עליית החלק הראשון של העונה האחרונה של מד מן, ב-13 באפריל, מתפרסמים היום כמה וכמה ראיונות עם מתיו ויינר. בהתאם, הגעתי למסקנה שזה גם זמן טוב עבורי ועבור הבלוג לחזור לפעילות. בשבועות הקרובים אעלה כאן מדי פעם פוסט טרום-עונה. אתם מוזמנים לקרוא, להגיב ולהציע נושאים בעצמכם.

אז ויינר פתח רשמית את מסע קידום המכירות של העונה. הוא התראיין ללוס אנג'לס טיימס ולניו יורק מגזין כנציגי המדיה המסורתית, אבל גם להאפינגטון פוסט ולבאזז פיד. נחשו איפה יהיו לו הכי הרבה קוראים.

כדי לחסוך לכם את הקריאה, פרוסות בפניכם הנקודות המרכזיות משלל הראיונות. כמו כל ראיון עם ויינר, כדאי להנמיך ציפיות. הוא לא מגלה שום דבר על העונה החדשה. המטאפורה הכי טובה לכך היא ה"בקרובים" הסתומים של מד מן, ובמיוחד הפרודיה שעשו עליהם.

חשיפת השקר של דון היא דבר חשוב, אבל יותר חשובות ההשלכות. הפרק האחרון בעונה השישית הסתיים כשדון עומד עם שלושת ילדיו מול בית-הזונות-שהיה-ביתו. "זה אקט של פיוס, קתרזיס", אומר ויינר. "אבל זה לא מספיק. מה ההשלכות של זה? העובדה שההרגשה שלך (של דון) שונה לא אומרת שהשינוי הזה תופס לכולם מסביב". העונה הזאת, אם כן, תברר את ההשלכות של הסרת מסכת השקרים של דון.

התמה של העונה הזו היא, כנראה, "גשמי מול רוחני". "יש בעונה הזו סיפור חדש, שהוא היחסים בין העולם הגשמי לרוחני (material and immaterial במקור). ראינו את העולם דרך עיניו של דון וצפינו בדון בעולם הזה. המתח בין שניהם הוא משהו שאנו יורדים לעומקו בעונה הזו".

ואם כבר בדון דרייפר עסקינן, ויינר נשאל למי הוא הצביע בבחירות ב-1968, והמסקנה שלו היא שהוא כנראה לא הצביע.

חציית העונה לשתיים תשפיע על הכתיבה, אבל זה לא מאוד שונה מעונות קודמות. ההחלטה לשדר שבעה פרקים עכשיו ושבעה ב-2015 נבעה משיקולים מסחריים, בעקבות ההצלחה של מהלך דומה של "שובר שורות", סדרת הדגל של AMC  יחד עם מד מן. אבל ויינר מסביר שכמעט בכל עונה, פרק 6 או 7 היו משמעותיים. בעונה השישית, הפרק השביעי עסק במיזוג בין שתי הסוכנויות. "המזוודה", בו אנה דרייפר מתה, היה הפרק השביעי בעונה הרביעית, ובעונה השלישית היה זה "גבר (גאי) נכנס לסוכנות פרסום" בו הבריטים משתלטים על הסוכנות (ורגלו של אחד מהם נקטעת בגלל תאונה עם טרקטורון במשרד.

צפו לעלילות דחוסות יותר. זה מה שוויינר מבטיח, אבל אני מציע לשמור על קור רוח. עדיין מדובר במד מן, לא בהומלנד.

הדואליות חוף מזרחי-חוף מערבי, ניו יורק-לוס אנג'לס, היא נושא משמעותי. "חלק מהסיפור של מד מן הוא עלייתה של קליפורניה", אומר ויינר. "זה נכון לגבי דון. הוא חש בקליפורניה יותר נאמן לעצמו. אנה דרייפר היתה שם, למשל. זו גם הסיבה שהוא מציע למייגן לעבור לשם בסוף העונה השישית. אבל זה חשוב ברמה הלאומית. קליפורניה צובר כוח, גם כלכלית וגם במובן רוחני. ניו יורק היתה המרכז הכלכלי, העסקי, התרבותי, גם של תעשיית הסרטים והטלוויזיה, והכוח החל לעבור לקליפורניה". אם אתם קוראים את הפוסט הזה בדפדפן של גוגל ובעקבות לינק בפייסבוק ובעזרת אייפון או אייפד – ההגדרה של ויינר היא אנדרסטייטמנט.

כל הנקודות שהועלו כאן מתקשרות בצורה זו או אחרת לפוסטר של העונה – אבל זה כבר דורש פוסט משל עצמן בעוד כמה ימים.

למי שרוצה להמשיך ולקרוא:

מתיו ויינר בבאזז פיד, בלוס אנג'לס טיימס, בהאפינגטון פוסט, בוואניטי פייר ובניו יורק מגזין

בינתיים, אי אפשר לדבר על "יחסי ציבור" בלי להזכיר את הראיון של אליזבת מוס לניו יורק מגזין בשבוע שעבר. אתם יכולים לקרוא אותו פה, אבל בתכלס התמונה הזו היא הדבר היחיד שתזכרו מכל הראיון: