מד מן, עונה 6 פרק 3: מי הפרגית ומי התרנגול

הפרק הזה, משתפי הפעולה, לא ייכנס לרשימת 10 הפרקים הטובים ביותר של מד מן. כלומר, זה עדיין פרק של מד מן, בל נטעה, אבל לא מהטובים שביניהם. התמות המרכזיות בפרק התחברו, אבל לא בצורה מושלמת ולפעמים הוא נפל לגרוטסקה (למשל: הילד דיק ויטמן חי בבית זונות – הגבר דון דרייפר נותן כסף לפילגש שלו. וזה כשג'ון האם הוא במאי הפרק). עם זאת, כדאי להתייחס לדברים של מתיו ויינר, שאמר שלכתוב ביקורת אחרי כל פרק של מד מן, זה כמו לכתוב ביקורת אחרי כל פרק בספר. לכל עונה יש סיפור משלה, אבל אנחנו מצפים מוויינר לספר לנו סיפור גם כל פרק. זה לא תמיד קל, ואין ספק שהרבה דברים שנזרעים כעת ינבטו בקו העלילה בעוד כמה פרקים.

משתפי הפעולה

שתי תמות מרכזיות נעות לאורך הפרק כולו. הראשונה היא בגידה, או יותר נכון מעילה באמון. במרכז כל עלילה קיים אמון שנשבר או עשוי להישבר: דון בוגד במייגן, סילביה בוגדת בד"ר רוזן, פיט בוגד בטרודי, וברנדה, איתה הוא בוגד, בוגדת בבעלה, שמצידו מתחיל עם טרודי. ריימונד מ"היינץ" לא רוצה ש-SCDP תבגוד בו עם קטשופ, והרב (מג'גואר) דורש מ-SCDP לשתף פעולה איתו כשהוא עובד על ממוניו. גם פגי עומדת בפני דילמה – האם לבגוד באמונו של סטן או לא.

התמה השניה היא העמדת פנים, והיא לרוב קשורה במעילה באמון. שם הפרק, "משתפי הפעולה" מתייחס למשפט שדון אומר בסוף הפגישה עם ג'גואר – "זה היה כמו מינכן", ברומזו על הסכם מינכן מ-1938, בו העניקו מדינות המערב לגרמניה את צ'כוסלובקיה בהנחה שהדבר ישביע את רעבונם של הנאצים. משתפי הפעולה העמידו פנים שהם לא מבינים מה כוונותיו של היטלר לגבי צ'כוסלובקיה.

משתפי הפעולה, אם כן, הם מעמידי הפנים. העמדת פנים היא אקט של צביעות, וצביעות היא שמן בגלגלי החברה. היא מאפשרת לחיים להתנהל. חלק מהדמויות בוחרות להעמיד פנים, חלק בוחרות שלא. שני יצרים משפיעים על החלטות הגיבורים, או נובעים מתוצאות מעשיהם, ולכן אינם תמיד רציונליים – סקס וכוח. והכל, כמובן, משליך על דון.

פגי

קו העלילה של פגי עדיין רחוק מהבשלה. הוא בשלב הבניה, ובינתיים הוא ממשיך באותו קו בו החל בפרק שעבר: היא מצליחה מאוד מקצועית, אבל נכשלת ברמה האנושית מול עובדיה. בסוף זה כנראה יוביל לאנשהו.

אבל קו העלילה שלה נוגע גם לנושאים המרכזיים בפרק. פגי, לכל אורך הפרק, גרועה בהעמדת פנים. היא מבינה שעליה לעודד את עובדיה, אבל לא מצליחה להסתיר את העובדה שאינה מרוצה מעבודתם. היא לא מבינה את הבדיחה שהם משאירים על השולחן, וכשהיא מדברת עם סטן וטד נכנס – היא לא מצליחה להסתיר את העובדה ש:א. היא ביצעה שיחה פרטית. ב. היא דיברה עם האויב. ג. הוא נתן לה מידע מודיעיני שאסור היה לה להעביר הלאה. כמה גרועה את יכולה להיות?

וזה מוביל אותנו לדילמה שבפניה היא עומדת: האם היא תבגוד באמון של סטן ותפנה לקטשופ היינץ? ובמידה וכן – האם היא תעמיד פנים או תתוודה מולו? האם היא תבגוד? האם היא תהיה צבועה? נקבל על כך תשובה בפרקים הבאים, אבל כיוון שפגי מקבילה לצד המקצועי של דון, אם היא היתה יכולה להתייעץ איתו, הוא היה אומר לה בבירור: אל תבגדי, אבל תעמידי פנים מול טד כאילו את עושה את זה. למה? תשובות כשנגיע לדון.

מייגן וסילביה

Magen Sylvia S06E03

סילביה ו מייגן. הבוגדת מנחמת את הנבגדת

מייגן היא אחת הדמויות המרכזיות בסדרה, לפחות בעונה שעברה, אבל בפרק הזה היא דמות שטוחה, שנוכחותה באה בעיקר כדי להעיר על דון: היא הקורבן התמים שאליו אנו חשים אמפתיה. אבל בכל זאת: מייגן נכנסת להריון שאינה רוצה בו, מסיבות קרייריסטיות. היא חשה אשמה, על אף שהפילה באופן טבעי ושלא רצתה את הילד. כל אלה צובעים אותה שוב כאשה החדשה, שאינה הולכת בתלם, ומקדשת את הרצון העצמי שלה על חשבון התפקיד המסורתי של נשים – ללדת ילדים.

ככזו, היא לא נכנסת למערכת יחסים כאשה "ישנה". היא אינה משלימה עם מעמדה החברתי כאשה, עקרת בית ורחם להשכיר. היא לא בוחרת בגבר בגלל מעמדו, מוותרת על הצד הרגשי ומכסה על הצורך בבגידה והעמדת פנים. היא אינה טרודי, ולא סילביה, ולא בטי. לפחות, זה לא מה שהיא רוצה. לכן גם היא אינה מעמידה פנים. היא מספרת לדון על ההפלה, ומדלגת על ארוחת הערב עם הרוזנס. הבעיה שמסביבה כולם מעמידים פנים. כולם משמנים את גלגלי החברה, עד שגם היא מחליקה בהם ללא תקלות, בינתיים.

ויינר עושה שימוש נפלא בעובדה שסילביה ומייגן נפגשות. הסצינה בה היא מדברת עם מי שמועלת באמונה על תחושת האשמה שלה, היא אחת הטובות בפרק. בכלל, היחסים המרובעים מביאים לנו שלל העמדות פנים. 50 גוונים של צביעות. ובכל זאת, מייגן אינה לוקחת בכך חלק. אם פגי מרמזת על הפן המקצועי של דון, מייגן אמונה על הצד האישי. ושתי הנשים המשמעותיות בחייו משמשות כאלטר אגו שלו, כדבר "הנכון" לעשות.

פיט וטרודי

Trudy Brenda S06E03

טרודי וברנדה. הנבגדת מנחמת את הבוגדת

מספיק פעמים בסדרה, ובמיוחד בעונה החמישית, פיט הוצג ככפילו הלא מוצלח של דון. אם דון הוא ארנולד שוורצנגר ב"תאומים", פיט הוא דני דה ויטו. כך גם בפרק הזה: ממש כמו דון הוא בוגד באשתו, וממש כמוהו הוא עושה זאת עם השכנה ממול. אצל דון גם דפיקה בדלת השירות כשד"ר רוזן בבית מסתיימת בשלום. אבל אצל פיט זה ייגמר עם בחורה מדממת על השטיח מול אשתו, שתיקח אותה באחד על אחד לבית החולים + שיחת נפש.

ההפתעה שלנו היא כמובן טרודי, שהעמידה פנים כל הזמן. עכשיו ברור לנו שטרודי לא "במקרה" לקחה את ברנדה לבית החולים. גם כשפיט מקבל אישור שבשתיקה ממנה, הוא לא מצליח לשמן את הגלגלים. אפילו בלהיות צבוע ולהעמיד פנים הוא נכשל.

הסיפור של פיט וטרודי משמש גם כרמז לנפילה אפשרית של דון. כשהפילגש שלו גרה קומה מתחתיו והופכת ל-BFF של אשתו, הוא משחק באש, ופיט הוא דוגמא ללהבה. אבל גם מעבר לכך, ההבדל בין דון לפיט הוא בין חזק לחלש, בין מי שמנהל את התיאטרון שלו לבין מי שמשחק בתיאטרון שמתנהל על גבו. את חיבתו של פיט לכוח ושליטה אנחנו כבר מכירים ולכן הוא מייד מוצא לעצמו ביץ' חדש: בוב בנסון. עוד קו עלילה שמסקרן לראות לאן הוא הולך. ובכל מקרה, כוח מוביל אותנו לדיון הבא.

דון

בסוף, אתם כבר יודעים, הכל מתנקז לדון. אצלו יש הכי הרבה בגידות, העמדות פנים, ושיתוף פעולה. וכדי להבין את מה שקורה לדון בפרק צריך לזכור שלושה משפטי מפתח. הראשון הוא בגילוי הגדול של הפרק: דון אשכרה גדל בבית זונות, ומכל השריטות שקיימות בסצינות האלו, ויש הרבה, החשובה ביותר היא המשפט שאומר לו הדוד מאק: "אני התרנגול בלול הפרגיות הזה". השני הוא המשפט על מינכן ושיתוף הפעולה שכבר הוזכר למעלה, והשלישי הוא מה שאומר דון לסילביה במסעדה כשהיא שואלת איך הוא צולח את המפגשים המרובעים עם בני זוגם הנבגדים. פשוט, הוא אומר לה: זה מעולם לא קרה.

נתחיל דווקא במשפט השלישי. היכולת הזו של דון לעשות סוויץ', לומר "זה מעולם לא קרה" – משפט שאמר לעצמו כל כך הרבה פעמים (בטח כשהחליף את זהותו) ואמר גם לפגי אחרי שתינוקה נולד – עומד בלב יכולתו של דון להעמיד פנים. בכל סצינה הוא מישהו אחר עם זיכרון סלקטיבי מאוד. דון בעל אלף הפרצופים, או יותר נכון – בעל החיים הכפולים. שיר הסיום של העונה הקודמת, אתה חי רק פעמיים, עדיין מהדהד, כמו גם הפוסטר שקדם לסדרה (מצורף כאן), בו הוא מופיע פעמיים.

ואכן, קיימים שני דון, ממש ד"ר דרייפר ומיסטר דיק. בכל הקשור לחייו המקצועיים, לדון יש עמדה ברורה לגבי בגידה: הוא מסרב לבגוד בריימונד, גם לא עבור קטשופ "הקוקה קולה של התבלינים" היינץ, והוא מסרב לשתף פעולה עם הרב, הרבה בגלל שסירסר בג'ואן. העמדה האידיאולוגית שלו היא פועל יוצא רציונלי של מהלך חייו. בהרב הוא ממש נוקם את נקמתה של ג'ואן (עוד מישהי שהתקשתה להעמיד פנים בפרק).

אבל בכל הקשור לחייו הפרטיים, דון הוא האבא והסבא של מעמידי הפנים והבוגדים. והעמדה האופורטוניסטית, האגואיסטית, שלו היא פועל יוצא אמוציונלי והישרדותי של מהלך חייו. לא משנה כמה משקל ייתן למוסר, הוא חייו להיות התרנגול. כי החיים לימדו אותו: אם אתה לא הסרסור – אתה הזונה.

Mack Don step mom S06E03

זונה ותרנגול. שיעור בהישרדות דרך חור המנעול.

ולכן הוא נותן לסילביה כסף, ומבצע בה מניפולציה שבסופיה היא מתנצלת על שבכלל העזה לקנא במייגן. לכן הוא בוגד באשתו מתוך כורח, לא מתוך הנאה. לכן גם בעבודה הוא לא מפסיק להעמיד פנים, אלא משתמש בהעמדת הפנים בפגישה עם ראשי היינץ ג'גאור כדי לדפוק את הרב, וכדי לא לצאת "זונה של לקוחות". כי גם פה, הוא צריך לצאת התרנגול.

התרנגול הזה מגיע לסף ביתו כשברקע מתנגן Just a Gigolo של בינג קרוסבי אורקסטרה. דון, כמו ג'יגולו, הוא דמות כפולה, רבת פנים. לכל אדם הוא מציג דמות אחרת. לא רק עם סילביה, גם עם מייגן (כמה הוא אמפתי כשהיא מספרת לו על ההפלה), גם עם ג'גואר. אך מאחורי כל העמדות הפנים יש ריק, חלל. זה הריק שמתקשה להיכנס הביתה.

קטנות

  • · הדוד מאק (השחקן מורגן ראסלר) הופיע במד מן בעונה הראשונה, בפרק השישי (בבילון). מאז עברו שש שנים, מה שפחות משנה לגביו אבל מאוד משנה לגבי השחקן ברנדון קילהאם, שמשחק את הילד דיק ויטמן. דיק, לפי שיערוך הזמנים, צריך להיות בערך בן 10. ברנדון היה בן 10 בצילומי העונה הראשונה אבל עכשיו הוא כבר בן 15 וחצי, ואי אפשר לפספס את זה.

    הנה הסצינה מהפרק הקודם:
    http://www.veoh.com/watch/v6756568Xeg26Yb7

     

  • ועוד קצת מאק: בסצינת הגעתו של דיק לבית הזונות, אומרת אחותה של אמו החורגת של דון: "Mack is the one that brung ya". בדיוק במילה הזו, brung, עם הצליל הדרומי כל כך, משתמש דון כשהוא אומר לקן שמציע לקפוץ על העגלה של קטשופ היינץ: "Sometimes you´ve got to dance with the one that brung ya". ההקבלה בינו לבין מאק ברורה.
  • המשפט השותל של טרודי לפיט שווה שיתנוסס בפני עצמו:

    "I'm drawing a 50 mile radius around this house, and if you so much as open your fly to urinate – I will destroy you".

  • באחת הסצינות, אומרת סילביה לדון שהיא רוצה שהרומן שלהם יהיה "צרפתי". אחת האופציות האפשריות היא שהיא משווה זאת לסרט צרפתי כלשהו. ובכן, ב-1967 יצא הסרט הצרפתי Belle de Jour, יפייפיית היום, בבימויו של הבמאי הסוריאליסטי לואיס בוניואל (הכלב האנדלוסי) ובכיכובה של קתרין דנב. במרכז העלילה: עקרת בית נשואה ומשועממת, שעובדת מבחירה כזונה במהלך שעות היום, כשבעלה בעבודה. נשמע מוכר?
  • והיסטוריה לסיום: הפרק מתנהל בינואר 1968. ברקע אנו שומעים כל הזמן דיווחים על מלחמת ויאטנם. ב-30 בינואר אותה שנה החלה מתקפת הטט, מהלך משולב של צבא צפון ויאטנם והוויאטקונג, שהיכה בדרום. זהו אחד המהלכים שגרמו לשינוי דעת הקהל בארה"ב על המלחמה. בפרק מוזכרת תקיפת ספינה אמריקאית בידי צפון קוריאה, אירוע שהתרחש ב-23 בינואר. מתקפת הטט או התרחשה במהלך הפרק, או שאולי תקבל התייחסות בפרק הבא.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, מד מן עונה 6, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על מד מן, עונה 6 פרק 3: מי הפרגית ומי התרנגול

  1. sharon הגיב:

    מדהים! כמה כיף לקרוא את הניתוח שלך אחרי כל פרק

  2. דנה הגיב:

    יש לי 2 הערות מרכזיות על הפרק:
    1. לגבי פגי: פגי היא הרפרנס הנשי של דון. אך בעוד דון נתפס ככרזימטי ואסרטיבי, כזה שכל העובדים תחתיו מעריצים, פגי נתפסת בעיני עובדיה מעצבנת כמו מורה בבית ספר. המסקנה מכך שאישה לא יכולה להתנהג כמו גבר.
    2. מצפייתי בחמשת העונות האחרונות של מד מן, אני יודעת שווינר אוהב לזרוק רמזים שישליכו לסוף העונה. לגבי ההריון שמוזכר הפרק, תמיד תהיתי שמכל העשרות רומנים של דון עדיין לא נולד ממזר (כלומר לא שאנו יודעים עליו)…ויכול להיות שהעונה זה יקרה…

  3. הדס הגיב:

    גדי, היה תענוג כרגיל. שים לב שבפסקה הבאה על הרב התכוונת ליגואר ולא להיינץ-
    "לכן גם בעבודה הוא לא מפסיק להעמיד פנים, אלא משתמש בהעמדת הפנים בפגישה עם ראשי היינץ
    כדי לדפוק את הרב, וכדי לא לצאת "זונה של לקוחות"

  4. יעל עמראני הגיב:

    ראיתי את הפרק פעמיים לפני ואחרי קריאת הבלוג ואין לי ספק שזה מחדד את החושים.
    *אפקט ה"זה מעולם לא קרה" הוא משהו מאוד בולט אצל פוסט טראומטים וביחוד אלו שעברו חוויה של ניצול מיני. אני לא יודעת מה עוד עבר על דיק הקטן בבית הזונות אבל נראה שהוא סיגל לעצמו זאת כאלמנט הישרדותי. הדברים שמעולם לא קרו לא מטרידים אותו בחיי השגרה אולי אבל כנראה שחוזרים לרדוף אותו ברגעים קצרים ומסויימים (כמו המצית ). הוא כבר יודע להסתגל לרגעים שמעולם לא קרו כמו זיקית ולכן אולי היה לו קל להחליף זהות. אולי משהו הישרדותי אצלו באמת היה צריך לנקות הרבה "דברים שלא קרו". לדעתי צריך לקרות משהו מאוד גדול כדי למחוק זהות, להאמין שמשהו לא קרה, להיות "ג'סט אה- ג'יגולו" כפייתי ומעל כל זה גם להיצמד לכל מיני ערכים שיכולים להביא שותפים שלך להתאבדות….(??סימני שאלה??)
    *אני לא יודעת אם השהות בבית הזונות הביאה אותו למקום כזה שבוא הוא צריך להוכיח מי התרנגול אבל מעניין שהזונה אמרה לו "תמצא לך חטאים משלך.." והוא מצא.
    *אפשר היה לקרוא לפרק הזה גם סרסורים וזונות. כולם מסרסרים את כולם (כולל צ'כוסלובקיה סורסרה ע"י בעלות הברית). הזנות עולה מכל חדר…כל המשרד על כל חדריו וחישושיו משול לבית הבושת ואולי שם דון רוצה להיות התרנגול…התרגיל שעשה לפיט ולהרב.
    *מעניין שג'ואן באה ישירות לחדר של דון אחרי המפגש עם הרב, כמו מחפשת הצלה או מפלט (כמו האמא החורגת אצל מאק?)
    * דון הסתגלן כביכול הוא היחידי שאינו משתנה לפי צו האופנה. אפילו רוג'ר מגדל פיאות קטנטנות…מעניין למה?
    * הדיאלוג במסעדה בין ד"ר רוזן לדון על המלחמה גם נראה לי משמעותי ובעל רמיזות. ד"ר רוזן כבר יודע שמפסידים במלחמה…יש שם משהו..
    *טוב שרשמת באנגלית את המשפט של טרודי! הבנתי שוב את העוצמה שלו. הפגנת טריטוריה וגבריות. מאיפה היא הביאה את זה?! וואו.
    * אנשי היגואר (הבריטים= תזכורת לליין המענטש) מסרבים לזנות ולסרסר במותג שלהם ועומדים על שלהם. זה העלה בי מחשבה שאולי יש כאן שוב איזו השלכה היסטורית תרבותית(אנגליה-ארה"ב).

    שוב תודה על הפרטים הקטנים 🙂

  5. diklaomri הגיב:

    ניתוח מעמיק של הפרק, יפה מאוד המשך כך….
    עוד כמה פרטים
    נראה שזה הפרק הכי רווי בסקס מכל הפרקים עד כה
    סילביה מזמינה סטייק דיאבולו לדון, המשך להמלצה שלה לקרוא את התופת של דאנטה בפרק הקודם
    בסצינות משותפות של דון וסילביה תמיד מופיע צלב ברקע. חטא וכל המשתמע מכך ואף על פי כן היא נשואה לרופא יהודי
    האופן שבו פגי מסבירה לצ׳ו על שיחת הטלפון עם עמית מהמשרד הקודם ממחישה כמה היא עדיין מחוברת למשרד הקודם, היא כמעט ולא מתרצת או משתמשת בזמן עבר
    למרות הברית שפגי וקן כרתו בינם (לא זוכר באיזו עונה…) היא דווקא משתפת פעולה עם סטן

  6. טל הגיב:

    היי גדי, עוקבת אחריך באדיקות
    תוכל לתת תמצית של חייו של *דיק* הצעיר? אני לא כ"כ זוכרת… אמו הזונה מתה בלידה, נכון? והוא גודל ע"י אביו ואמו החורגת? עכשיו אני גם קולטת שהקטן בבטן שלה הוא אדם, אחיו. עולות לי בראש כמה סתירות אבל אני לא סומכת על הזיכרון שלי: כשהוא חוזר מהמלחמה ברכבת ורואה את משפחתו (כשאדם הקטן קלט אותו לרגע), אבא שלו לא היה שם? כי הוא אמור להיות מת כבר עכשיו כשהוא בן עשר בערך.

    • gadilahav הגיב:

      בקצרה: דיק ויטמן נולד בתחילת 1926 או בסוף 1925 (דון חוגג 40 ביוני 1966, פרק הזו-ביזו-ביזו, ואומר שם שהוא בן 40 כבר חצי שנה). אמו היתה זונה שמתה במהלך הלידה, והוא גודל על ידי אביו הביולוגי, ארצ'י, שהיכה אותו.
      כשהיה בן 10 ארצ'י מת מבעיטה של סוס, והוא יחד עם אשתו של ארצ'י, אביגיל, עבר לבית הזונות בפנסילבניה של דוד מאק, שהופיע בפרק הקודם. אביגיל ילדה את אדם, אחיו של דיק, בבית הזונות.

      אביגיל, אגב, מתה מסרטן המעי הגס. אדם התאבד. אני לא חושב שסיפרו לנו מה קרה לדוד מאק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s